« לדף הראשי | לא רק לתלמידים בעיות עם מקוריות » | הכל עניין של חסכון? » | בקטן, אבל על בטוח, יש כאן שינוי חינוכי משמעותי » | כלי Web 2.0 והתשתית ללמידה משמעותית » | סיכומי שיעורים ... ושיעורים שאולי לא דורשים סיכום » | הצצה זעירה לתוך השימוש בבלוגים בכיתה » | נסיון טיפה מוזר לדווח על כנס שבו לא נוכחתי » | כמעט כנס מו"ח - היום הראשון » | כמעט כנס מו"ח - היום השני » | כישורי אוריינות - בוודאי התחלה של סידרה » 

יום חמישי, 17 ביולי 2008 

שניים על Twitter

אני מניח שכבר מספר רב מדי של פעמים ציינתי כאן שאני מתקשה להבין את הקסם של Twitter. ונדמה לי שכל פעם שכתבתי זאת, ציינתי גם שלא מעט אנשים שאני מאד מעריך אוהבים את הכלי, ולכן, על אף הספקות שלי, אני ממשיך להתעניין בו. השבוע שני בלוגרים שאני קורא כתבו על הכלי – משני היבטים שונים – ונדמה לי ששתי ההתייחסויות האלו חשובות לנושא של כלי Web 2.0 בחינוך באופן כללי.

ויל ריצ'רדסון, שבזמן האחרון מרבה להרהר על ההתייחסות שלו לבלוגים - גם הכתיבה לבלוג שלו, וגם הקריאה של בלוגים אחרים - מונה מספר סיבות שבגללן הוא שונא את Twitter. ההרהורים של ריצ'רדסון משמעותיים לא רק מפני שהוא בין הבלוגרים הנחשבים ביותר בתחום של כלי Web 2.0 בחינוך, אלא גם מפני שלפני לא הרבה זמן הוא כתב על כך שהוא צימצם את תדירות הכתיבה בבלוג שלו לטובת הקדשת יותר זמן ל-Twitter.

מקריאת המאמרון החדש שלו מתקבל הרושם שריצ'רדסון חש שהדיאטה של דיווחים קצרצרים משאירה אותו רעב. הוא כותב על Twitter:
I’m finding anything that hints of substance just too scattered, too disjointed to read
ריצ'רדסון מוסיף:
And I can’t help feeling like it’s just making all of us, myself included, lazy. We’ve lamented this before, this “fact” that the whole community is blogging less since Twitter, engaging less deeply, it seems. Reading less.
כאשר ויל ריצ'רדסון מעלה הרהורים מהסוג הזה, אפשר להיות בטוחים שיגיע מטר של תגובות, וכך קרה. נכון לכתיבת הדיווח הזה, הופיעו 76 תגובות, של בערך 50 קוראים שונים. כמה מהתגובות באות מקוראים שמציינים ש-Twitter מאד משרת אותם (או שמציעים כלים אחרים ל-microblogging), אבל יש גם תגובות שמצביעות על כך שהמטוטלת נעה בחזרה לטובת הכתיבה לבלוג. אישית, התרשמתי מהתגובה של כריסטיאן לונג ששואל האם מלכתחילה היתה סיבה לצפות לשימוש "חינוכי" של הכלי:
Wasn’t Twitter’s original intent meant to be “updates” of micro-moments? Did the designers of the tool build it so that we could organize our professional tasks and research?
יש כאן נקודה שקשה להמעיט בחשיבותה. הרי כלים רבים שאנשי חינוך מבקשים לאמץ לתוך הסביבה החינוכית לא נועדו לחינוך. על פי רוב אימוץ הכלים האלה דורש "הסבה", בגלל הייעוד המקורי השונה הזה. נכון להיום, קבוצה יחסית קטנה של אנשי חינוך בוחנים את הכלים האלה על מנת לבדוק אם הם יכולים לשרת את הצרכים שלנו. המצב הזה עשוי להיות שונה מאד ממצב של שימוש מאסיבי.

סילביה מרטינז, במאמרון שהתפרסם יום אחרי המאמרון של ריצ'רדסון, מתייחסת להיבט הזה. מרטינז מדווחת על ידיעה עיתונאית המוסרת ש-Twitter רכש חברה חדשה שבונה מנוע חיפוש שעורך חיפושים בתוך כלל ההודעות של Twitter. היא מהרהרת שהרכישה הזאת מצביעה על הייעוד האמיתי של הכלי – להרוויח כסף. מרטינז אוהבת את Twitter והיא חשה שאפשר למצוא לו שימושים חינוכיים לא מעטים. אבל היא מדגישה שנכון להיום, השימוש בכלי איננו עולה כסף, וכמו עם כלים רבים אחרים, מדובר בתמריץ חשוב להשתמש בו. אבל ...
But somebody believes that Twitter is worth something - they’ve been funded with 15 million dollars of venture capital. That’s not a gift, somebody is expecting them to return that 15 million with much more on top. Other venture capitalists have invested 1 million dollars in Summize.
מרטינז מתייחסת לרכישה הזאת של Twitter כמשל. כאשר חלוצי השימוש בכלי Web 2.0 בחינוך מאמצים את הכלים האלה, השימוש בהם עדיין חינם מפני שהמטרה של בוני הכלים היא ליצור תשתית רחבה של משתמשים, תשתית שבהמשך אפשר יהיה לתרגם לכסף. לכן, יתכן שלא רחוק היום בו בתי הספר יידרשו לשלם עבור הכלים האלה. מרטינז שואלת אם המצב הנוכחי יכול להחזיק מעמד:
So you have to ask yourself, is “buzz” plus “free” driving educational practice and planning? Are you building a future on this premise? Are educators walking into a trap set out to attract any and all users, just so venture capitalists can make a return on investment?
באחת התגובות (המעטות) למאמרון של מרטינז, כריס ליימן מציין שהדאגה הזאת היא בבסיס ההעדפה שלו לכלים שפותחו על בסיס קוד פתוח (זה המקום לציין שבאדיורשת יש היום תת-קבוצה שעוסקת ב-Moodle). אבל מעבר להסכמה כללית בנוגע לבעייתיות, אין לי תשובות לשאלות שמרטינז מעלה. כידוע, אני מעדיף את הסביבה הבלוגית על פני הסביבה של הודעות קצרצרות, אך שוב, אולי עוד נמצא שימושים טובים לכלי כמו Twitter בחינוך. במידה מסויימת (ואני מאד מודע לכך שיש כאן מידה לא קטנה של התחמקות) אני שמח שאני פועל בתקופה של ריבוי של כלים שדורשים בדיקה ושמזמינים התנסויות רבות. אישית, אני מעדיף את המרחב הפתוח בו מורים רבים מתנסים בכלים שונים ומאפשרים ל-100 פרחים לפרוח. בוודאי כמה מאלה ינבלו בדרך לגיבוש דרכי למידה יעילים המושתתים על קבוצה מצומצמת יותר של כלים שעוד עתידה להתגבש. אבל כמו שנאמר על החובש הטוב, גם מורה טוב הוא מורה מאלתר, ואנחנו פועלים בתקופה שמאפשרת אלתורים רבים.

תוויות: ,

כבר זמן מה שאני מצפה לתגובות על הטוויטר והנה אתה כותב עליו. אני מתכוון להכנס ולקרוא גם על שני הבלוגרים שדיווחת עליהם. באשר לי, אני מודה שכאשר התחלתי להשתמש בטוויטר (מתוך סקרנות) לפני מספר חודשים הייתי די סקפטי ולא הצלחתי להבין כיצד יוכל הכלי לסייע לי בעבודתי כמפתח תכניות לימודים ומורה וכן בשאר התחומים שמעניינים אותי - מדע, אסטרונומיה, עתידנות ועוד. להפתעתי, גיליתי לאחר מספר שבועות שהוא דווקא שימושי עבורי. מורים בתחומים שמעניינים אותי, המופיעים אצלי בטוויטר, מדווחים לעתים על יוזמות שלהם, התנסויות שלהם ועוד, בקצרצרה ואז, בחלק מן המקרים, מציגים קישור המציג התנסויות אלה באופן נרחב יותר, למשל בבלוג. אחד היתרונות של הטוויטר, אם כן, הוא שהכתיבה הדיאטטית (דיאטטית מדי לטעמי) מאפשרת סקירה של כמות גדולה של פוסטים, דבר שלא מתאפשר בבלוג רגיל. סקירה זו מאפשרת למשתמש לקבל פנורמה רחבה מאד של דעות, אמירות, הצבעות על קטעי מידע וכלים, התנסויות ועוד ועוד ואז, אם יש קישור לתיאור נרחב יותר, להכנס לפי בחירתו למה שנראה לו מעניין.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates