כתבה בניו יורק טיימס מאתמול מדווחת על יוזמה חינוכית של ארגון הגג של החברות שעסוקות בתקשורת אלחוטית ובטלפונים סלולאריים (
CTIA). מטרת היוזמה היא להראות כיצד טלפונים סלולאריים יכולים לסייע בתהליך הלמידה. בכנס שנערך השבוע בחסות הקואליציה - "Mobile Learning ‘09" - ידווח על תוצאות של מחקר שמומן על ידי יצרנית השבבים לסלולאריים Qualcomm. המחקר כנראה מראה ש:
so-called smartphones can make students smarter.
הטענה שטלפונים סלולאריים יכולים להפוך תלמידים לחכמים יותר היא בוודאי הגזמה יומרנית. עם זאת, אני כן משוכנע שיש מקום למכשירים האלה בכיתה. אי לכך, אפשר היה לחשוב שאברך על היוזמה הזאת. הרי אם היוזמה תביא לנסיונות מקוריים בשילוב טלפונים סלולאריים בחינוך, אינני יכול להתלונן. ואם המגזר העסקי רוצה להזרים כסף לחינוך – אז לפחות בדרך הזאת תגיע יותר טכנולוגיה לכיתות. ובכל זאת, קשה לי להתלהב.
עבור אלה שמתנגדים לשימוש בטלפונים סלולאריים בבית הספר, אין צורך לחפש סיבה לפסול את היוזמה. רבים כאלה מגיבים לכתבה בטיימס, ונדמה שהם לא רק שוללים את השימוש בסלולארי בבית הספר, אלא היו מעדיפים גם להוציא את המחשבים שכבר נמצאים שם. אבל נשמעת ביקורת גם מאנשים שהם בעד שילוב טכנולוגיות חדישות לתוך היכתה. המבקרים האלה רואים ביוזמה תכסיס שבאמצעותו אפשר לחדור לתוך שוק החינוך. אולי בשלבים הראשונים חברות הסלולאר יתרמו מכשירים, או זמן אוויר, לבתי הספר. אבל בהמשך, כך הם טוענים, בתי הספר יגלו שעליהם לרכוש את המכשירים החדישים, והיקרים, ביותר. הכתבה מוסרת, למשל, שאחד מחברי קואליציית הסלולאר:
is also talking to school districts in Chicago, San Diego and Florida about buying specially equipped phones for the classroom. It projects that wireless companies could sell 10 million to 15 million phones as a result of this effort in the next few years.
גם בלי הפירוט הזה היה הגיוני לחשוב שתוכנית כזאת איננה סתם נסיון תמים לבחון כיצד טלפונים סלולאריים יכולים לסייע ללמידה. ברור שיש כאן נסיון לפתוח שוק חדש שבמהלך השנים יניב רווחים יפים ליצרני המכשירים. אבל למען האמת, מהלך כזה מצד חברות הסלולאר איננו שונה באופן מהותי מנסיונות השיווק של חברות המחשבים שאליהם בתי הספר כבר מזמן התרגלו. ואפילו אם מדובר במכשירים היקרים ביותר, סביר להניח שהמחיר הדרוש כדי לצייד את כל התלמידים בבית ספר במכשירים ניידים מתקדמים נמוך בהרבה מהמחיר של בניית מספר מעבדות מחשבים באותו בית הספר.
ומה לגבי המחקר שעליו ידווח בכנס? בשלב הזה קשה להתרגש ממנו. לפי הכתבה בניו יורק טיימס, מדובר בסך הכל ב:
four North Carolina schools in low-income neighborhoods, where ninth- and 10th-grade math students were given high-end cellphones running Microsoft’s Windows Mobile software and special programs meant to help them with their algebra studies.
לפי המחקר, נרשם שיפור ברור בציוני התלמידים. אבל שיפור בציונים במקצוע לימוד אחד בארבעה בתי ספר בלבד איננו מסוג התוצאות שבדרך כלל מגיעות לניו יורק טיימס ללא גיבוי של מערך שיווק נרחב.
וזה מה שמדאיג אותי. כבר היום לא מעט בתי ספר, ללא תמיכה של המגזר העסקי, מתנסים עם מכשירים סלולאריים ובוחנים כיצד אלה יכולים לסייע להוראה וללמידה (לפני מספר ימים כתבתי כאן על נסיון כזה באנגליה). הנסיונות האלה צומחים מהשטח. תמיכה כספית מבחוץ בוודאי לא היתה מזיקה, אבל נדמה לי שאין תחליף לעצמאות של בתי הספר, עצמאות שמאפשרת להם להתנסות ולמצוא מה מתאים לצרכים שלהם. אם נעודד מורים ותלמידים לבחון את היכולות החינוכיות של המכשירים האלה, גם אם לא מדובר בדור שלישי, או במכשירים החדישים ביותר, הסיכוי שהם ימצאו שימושים אותנטיים, הקשורים לצרכים האמיתיים של בתי הספר, גדול בהרבה מהסיכוי שיוזמה עסקית חיצונית תעשה זאת.
תוויות: סלולארי
