« לדף הראשי | כיצד מכשירים את הסטודנט של היום לעולם של מחר » | שתי גישות לתקשוב » | עוד הדרך ארוכה » | של מי המידע הזה? » | אני אינני היחיד שמתלונן » | ככה לא בונים ביקורת » | תרגיל בהבנת הנקרא? » | ואולי זה טוב שאינני מצליח לקצר » | אולי ראייה היסטורית צרה, אבל לא בעיה אתית » | בשבח הכלי המיושן » 

יום שישי, 28 במרץ 2014 

עדיין תקף – 16 שנים מאוחר יותר

לפני שבוע, יחסית במקרה, נתקלתי בטקסט של הרצאה קלאסית של ניל פוסטמן משנת 1998. ה-"מקרה" היה כפול – להגיע אי-שם ברשת לטקסט שעותק ממנו כבר שמור בדיסק הקשיח שלי, אם כי כמעט נשכח, ולגלות שפוסטמן נשא את ההרצאה ב-28 למרץ. אמנם 16 שנים אינן מספר עגול, או יום שנה מהסוג שבדרך כלל זוכה לציון מיוחד, אבל סמיכות ה-"גילוי" לתאריך ההרצאה עוררה בי הרצון לפרסם את המאמרון הזה גם ב-28 למרץ. דבריו של פוסטמן הם תזכורת חשובה לכך שקצת ראייה היסטורית לא יכולה להזיק לתקשוב החינוכי.

בהרצאה שלו פוסטמן מונה חמישה "רעיונות" בנוגע לשינוי טכנולוגי. כל אחד מהם צריך, גם היום, לעורר אצלנו הרהור לגבי המקום שהטכנולוגיות שלנו תופסות בחיינו. לקראת סוף ההרצאה שלו פוסטמן מונה את כולם, יחד עם טיפת הרחבה:
And so, these are my five ideas about technological change. First, that we always pay a price for technology; the greater the technology, the greater the price. Second, that there are always winners and losers, and that the winners always try to persuade the losers that they are really winners. Third, that there is embedded in every great technology an epistemological, political or social prejudice. Sometimes that bias is greatly to our advantage. Sometimes it is not. The printing press annihilated the oral tradition; telegraphy annihilated space; television has humiliated the word; the computer, perhaps, will degrade community life. And so on. Fourth, technological change is not additive; it is ecological, which means, it changes everything and is, therefore, too important to be left entirely in the hands of Bill Gates. And fifth, technology tends to become mythic; that is, perceived as part of the natural order of things, and therefore tends to control more of our lives than is good for us.
אפשר להתווכח עם כל אחת מהנקודות האלו. פוסטמן אמנם בוחן את הקשרים, אולי אפילו את ההדדיות, בין התרבות לבין הטכנולוגיות שהיא מאמצת, אבל יש מידה לא קטנה של דטרמיניזם טכנולוגי בתפיסה שלו. היום נהוג יותר לבחון כיצד טכנולוגיה כלשהי ממלאת תפקידים שונים בתרבויות שונות, ופחות לטעון שיש לה תכונות אינהרנטיות. אין חד-סטריות בדרך שבה הטכנולוגיה משפיעה עלינו, וההדדיות איננה נקבעת מראש אלא פתוחה להשפעות של ביטויים תרבותיים שונים. עם זאת, יש הרבה שאנחנו עדיין יכולים ללמוד מפוסטמן – במיוחד בטענה שלכל טכנולוגיה יש מחיר, ובקביעה שכאשר טכנולוגיה מסויימת נעשית רווחת בחברה, לא כולם מרוויחים, אלא שיש גם מי שמפסיד.

זאת אשליה מסוכנת לחשוב אחרת, אבל רבים שעוסקים בתקשוב בחינוך בכל זאת עושים זאת. משום מה אנחנו הולכים שבי אחרי כל המצאה טכנולוגית חשדה שענקים טכנולוגיים, או חברות הזנק, מבטיחים לנו תביא ישועה לחינוך, מבלי לשאול אם ה-"חינוך" שאליו הם מתכוונים הוא אותו "חינוך" שאליו מתכוונים האנשים שבאמת עוסקים בתחום. הנטייה לאמץ את ההבטחות האלו היא דווקא דוגמה להענקת מעמד של מיתוס לטכנולוגיה שפוסטמן מציין, ואולי מיותר להוסיף שלעתים קרובות מדי המעמד שהטכנולוגיה זוכה לו מעוור אותנו לעובדה שדווקא החינוך לפעמים נמנה בין המפסידים.

ואולי חשוב ביותר, פוסטמן מדגיש שעלינו להבין את ההשפעות של טכנולוגיות מהעבר על התרבות כדי שנוכל לשמור על עין ביקורתית כלפי הטכנולוגיות של היום:
One might say, then, that a sophisticated perspective on technological change includes one’s being skeptical of Utopian and Messianic visions drawn by those who have no sense of history or of the precarious balances on which culture depends. In fact, if it were up to me, I would forbid anyone from talking about the new information technologies unless the person can demonstrate that he or she knows something about the social and psychic effects of the alphabet, the mechanical clock, the printing press, and telegraphy. In other words, knows something about the costs of great technologies.
המסר הזה של פוסטמן, 16 שנים אחרי שהוא נשא את הרצאתו, עדיין חשוב ומשמעותי כפי שהיה, ואולי אפילו עוד יותר.

תוויות:

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates