שאלה של מיקוד
הוא מביא את התשובה לשאלה: איזו הכשרה טכנולוגית ספציפית היתה יכולה להיות לך לעזר לשנה הבאה? תשובה די טובה של מורה: איננו יודעים מה שאיננו יודעים. ואז הוא מוסיף:A very appropriate response I felt. How many teachers feel like this? They don’t want another PowerPoint session, yet they do not know what else beyond that exists. What happened in Technology training that teachers were trained really well how to use PowerPoint and then we stopped. Meanwhile students produce PowerPoint presentations in astonishing numbers. Why? Because “We know what we know” and what teachers know is PowerPoint.
If teachers knew about blogs, understood how they could be using and how to integrate them, would they become as popular as PowerPoint? What if teachers had as much training on blogs, wikis, and web 2.0 as they have had over the last 5 years in PowerPoint. Would we see the same use?
על פניו, ההערה הזאת נראית די הגיונית, אבל יש בה בעיה אחת מאד יסודית.
ה-PowerPoint תואם את שיטות ההוראה המסורתיות שלנו. בסך הכל, מארגנים את הדברים שאנחנו רוצים להקנות לתלמידים במעטפת יפה יותר (במקרה הטוב). הטכנולוגיות החדישות יותר, אלה שעליהן אוטכט שואל, מסוגלים לשנות את המיקוד של הלמידה. במקום העברת הידע מהמורים לתלמיד, נדרש תהליך של הבניית הידע אצל כיתה של תלמידים, של שיתוף פעולה בדרך להבנה.
כדי לדעת לעשות את זה, יש בהחלט טעם ללמד את השימוש בכלים טכנולוגיים חדשים. אבל עוד יותר חשוב, המורים, והמערכת כולה, צריכים להפנים דרך אחרת של למידה, צריכים להבין אחרת את תפקיד המורה.
