כיצד מחוללים שינוי?
בבלוגים שקראתי נתקלתי במונח Spray and Pray. במקור המונח הוא כנראה מונח צבאי המתאר ירי אוטומטי בלתי-מכוון לכל עבר. משם הוא נכנס לשימוש נרחב, כאשר בחינוך הוא מתאר תהליך של הטמעה באופן אקראי, ללא תוכנית מסודרת, ללא הערכת מצב כדי לקבוע היכן כדאי להשקיע מאמצעים. מדובר במשהו כמו לפזר זרעים לכל עבר ופשוט לקוות שמשהו יצמח. רוב הבלוגרים שמשתמשים במונח אינם רואים בו תהליך חיובי. הם רוצים לפעול באופן מסודר יותר – לזהות את האוכלוסיות עם הסיכוי הטוב ביותר להצליח, לקבוע תוכנית ארוכת טווח, לרכז את ההדרכה במספר קטן של התנסויות. ובאמת, אין ספק שהצדק עם הגישה הזאת ... עד מידה מסויימת.
אם אפשר, רצוי לעבוד באופן מסודר. רצוי לקבוע יעדים ברורים שניתנים להשגה. אבל אפשר גם להגיד שהשאיפה לפעולה מאורגנת היטב עומדת בסתירה לאתוס של עידן האינטרנט. מדובר בעידן שבו, יותר מאשר בעבר, ההתנסויות המוצלחות ביותר צומחות מלמטה, מגיעות אלינו מזוויות בלתי-צפויות.
אם משהו מוצלח יצמח מלמעלה, כתוצאה מתקציבים נדיבים, הדרכה מסודרת, ותוכנית הערכה מקצועית, אף אחד לא יתלונן. אבל הנכס החשוב ביותר בפרויקט המנסה לשלב בכלים אינטרנטיים חדשים בכיתה הוא המורה שמוכן להתנסות, שמוכן להקדיש זמן לימוד יקר למשהו שעדיין לא הוכיח את עצמו. והכין יש מורים כאלה? הם מפוזרים אי-שם במערכת. הם מבודדים בכיתות ובבתי הספר שלהם. הם חוששים שאחרים חושבים שהם משחקים בצעצועים לא רציניים ולא חינוכיים בשעה שיתר המורים שוקדים על הקניית דעת בדרכים המקובלות.
פיזור המורים האלה – אחד כאן, אחד שם, עוד זוג במקום אחר – איננו תוצאה של Spray and Pray, אבל אפשר לראות בו ביטוי לתהליך של אימוץ כלים חדשים שאיננו שונה ממה שהיינו מצפים לו כתוצאה ממנו. ה-Spray and Pray איננו, אולי, דרך רצויה להטמעה, אבל הוא משקף נאמנה את המציאות בשטח. עם זאת, קצת ריכוז לא יכול להזיק. השאלה היא, כמובן, איזה ריכוז. אם הבלוג זה יכול לעודד מורים להתנסות, וגם לתת להם במה לדיווחים על אותן התנסויות (ולא רק כאשר הן מצליחות), זה סוג הריכוז שאשמח להיות שותף לו.
ראשית הזדהיתי מאוד עם העובדה שישנם הרבה אנשי חינוך שנראה להם שכלי הלמידה המתוקשבים הם עוד "צעצוע" .....
חלק מהבעייה של הטמעת כלים מתוקשבים בהיותם חדשים נעוצה בקושי לחולל שינוי והתקשוב הוא רק דוגמא. אני פוגשת הרבה תופעות בבית הספר שלי שאני מניחה שיש דומים לו, מכיוון שהמורים מתקשים להפנים את העובדה שאפשר ללמד אחרת. הרבה מורים תפסו את הנקודה שכדאי לשלוח תלמידים לחפש מידע באינטרנט אבל לא הרבה יותר מזה. אחת התופעות שנחרדתי ממנה בבית הספר שלי הוא שמורים נכנסו לחדר המחשב כממלאי מקום והתלמידים מאוד נהנו לשחק עוד שעה גם בבית הספר! כלומר, המסר החינוכי של אותם מורים היה שהמחשב ממשיך להיות אותו "קוסם" גם בבית הספר....אז איך אני כרכזת תקשוב יכולה לצפות שהם ירצו ללמד בצורה מתוקשבת? כמובן, שיש לי מה להציע ואף להעיר להם: אני אדאג לתכנים גם לשעורים האלה אך לא למרוצי מכוניות או קלפים....אלא למשחקים חינוכיים לימודיים ועוד.
אני בהחלט מצביעה על המורים וגישתם כבעיה. מצד שני, הם לא הוכשרו להוראה מתוקשבת! רק צוות ניהולי המבין את חשיבות העניין ישקיע בכיוון, ורובם רחוקים מאוד מההבנה הזו. אילו רק היו נותנים לכוחות לצמוח מלמטה, הרבה דברים היו נראים אחרת. אבל אני שייכת לאופטימיים ולכן אמשיך במה שאני מאמינה וכנראה גם אתם....
ניבה.
נשלח ע"י:
אנונימי | 20 נובמבר, 2006 13:12