« לדף הראשי | על הדממה המקוונת של המורים » | לפעמים יש עידוד מלמעלה » | התלמידים לא יודעים לזהות מידע כוזב? שלא יפגשו אותו... » | כיצד מחוללים שינוי? » | אולי זה יותר מסובך מאשר חשבתי » | האם יש לנו צורך ב-Digg במרחב החינוכי? » | דפי ווב שהודפסו? » | מדי פעם ... קצת פרסום עצמי » | להיות מחוברת למעריצים ולהכיר את הלהיטים? » | ושוב שומעים את הקולות האלה? » 

יום שישי, 24 בנובמבר 2006 

טיפה של מטה-רפלקציה על כתיבה לבלוג

אין חוק, או אפילו כלל, הקובע כיצד צריך להראות מאמרון לבלוג. (מילא כיצד זה נראה – אפילו על השם של מה שכותבים אין הסכמה. באנגלית "פוסט" [post] היא מילה קצרה וקולעת, אבל לא נוח לי עם המלה הזאת בעברית, שפה שבה, לצערי, עדיין לא צמחה מילה פשוטה וטבעית.) יש מי שטוען שסגנון כתיבה טלגראפי הוא המתאים לבלוגים, ואילו אחרים אינם רואים שום פסול בכתיבה ארוכה ואפילו מסורבלת (ואם אני קורא למה שאני כותב כאן "מאמרונים" נדמה לי שברור שאני יושב על הגדר בסוגיה הזאת). ברברה גנלי כותבת, במאמרון בשם Slow Blogging: Context, Transitions and Traditions שלאחרונה היא מודעת לעובדה שהיא פחות כותבת לבלוג שלה מאשר לפני זמן לא רב:
Lately I have been off blog much more than on, posting a few times a month, not a week, while reading with pleasure and a bit of wonderment about the whirlwind travels and explorations of Bryan, Stephen, Nancy and many others on my Bloglines feeds. At times I've thought perhaps I should blog more often--I certainly have many entries swirling about in my head, and I've got to post some recent talks--but quick posts just don't do it for me as a thinker, as a writer.

גנלי מציינת שהיא שואפת לסגנון שהיא מכנה "slow blogging or meditative blogging", וזאת , למרות שהיא מודעת לעובדה שמדובר בסגנון שבמידה לא קטנה מנוגדת למה שהטכנולוגיה מאפשרת או אפילו מבקשת. היא מוסיפה:
It takes time for the many loose strands of thought to converge into a unified post; it takes a lot of effort, a lot of energy, and a lot (I know, I know sometimes too much) writing. And some posts never quite find their footing; they remain awkward and tangled when I don't have enough time or courage or energy or ability to go deep.

קל לי להזדהות איתה. יש כל כך הרבה קריאה שאני מנסה (או לפחות רוצה) לצלול לתוכו. נכון לכתיבת המאמרון הזה שני ספרים שאני מנסה לקרוא יושבים על שולחן הכתיבה שלי – אחת מהם נכתב לפני יותר מעשרים שנה והוא בוחן כיצד הטלוויזיה משפיעה על כיצד אנחנו מבינים את העולם שלנו. ספר מלפני יותר מעשרים שנה? איך מוצאים זמן להעיף מבט בספר כזה כאשר יום-יום מתפרסמים כתבות בבלוגים שמתייחסות למתרחש היום בשטח האינטרנט בחינוך? (שלא לדבר על זה שביום שישי צריכים לנקות את הבית – אבל על זה [אולי] בבלוג אחר!)

זאת ועוד. גנלי בצדק מציינת שהאיסוף והסינון, ההרהור והחשיבה, וכמובן גם הכתיבה והעריכה, פשוט דורשים זמן ומאמץ. אין כאן, כמובן, שום דבר חדש – לפחות לא למי שמתנסה בפורמט/בטכנולוגיה הזאת. אבל זה גם מדליק אור צהוב (אני מקווה שלא אור אדום!) מבחינת האפשרות לעודד אחרים לקפוץ למיים. אם אחרים יתחילו להפוך את ההרהורים הפנימיים שלהם על התחום של אינטרנט וחינוך להגיגים ציבוריים על גבי בלוג, אני מבטיח לקרוא את מה שמתפרסם. אבל ברור לי שרבים יחליטו שהמאמץ גדול מדי, ובהתחשב במאמץ הדרוש להביא משהו לפרסום,יהיה לי קשה לשכנע אותם שבכל זאת מדובר במאמץ שווה.

מה רע ב"רשומה"?

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates