« לדף הראשי | כיצד מחוללים שינוי? » | אולי זה יותר מסובך מאשר חשבתי » | האם יש לנו צורך ב-Digg במרחב החינוכי? » | דפי ווב שהודפסו? » | מדי פעם ... קצת פרסום עצמי » | להיות מחוברת למעריצים ולהכיר את הלהיטים? » | ושוב שומעים את הקולות האלה? » | שווה בדיקה » | האם המחשב יצר פדגוגיה חדשה? » | מישהו רוצה לפתח חומרי למידה ללא תמורה? » 

יום שלישי, 21 בנובמבר 2006 

התלמידים לא יודעים לזהות מידע כוזב? שלא יפגשו אותו!

אינני בטוח, אבל נדמה לי ש- טום הופמן היה הראשון שלפני כמה ימים הציע הפצצת גוגל (googlebombing) על השם "מרטין לותר קינג". ההצעה נבעה מהעובדה שכבר זמן רב האתר על מרטין לותר קינג שמופיע ראשון ברשימת התוצאות של חיפוש על השם הוא אתר גזעני. הופמן ביקש, באמצעות ההפצצה, להעלות אתרים אחרים על קינג לראש הרשימה. נכון לכתיבת המאמרון הזה, מצאתי עוד כ-20 אתרים שהצטרפו להפצצה.

התגובות בבלוג של הופמן להצעתו היו מעורבות. אף אחד לא מצא חיוב בכך שאתר ביוגרפי גזעני, ולרוב שקרי, אודות קינג מופיע בראש רשימת התוצאות, אבל הדעות היו חלוקות בנוגע לכיצד יש להתמודד עם הבעיה. כזכור, היו כאלה שהצטרפו להפצצה, אבל היו גם כאלה שלא רצו להשפיע בואפן מלאכותי (אם אכן יש דבר כזה) על תוצאות הדירוג של גוגל. קורא בשם טרי אליוט הרהר:
Are we deforming information by google bombing? If so are both the website and the google bombing both acts of disinformation? Do we acknowledge by doing this that the marketplace of ideas is now secondary to page rank as a democratic value?

ללא ספק, יש כאן שאלה החודרת למהות, או להעדר המהות, של המידע היום. קיימת סכנה שנתייחס יותר לפופולריות של המידע מאשר לערכו (או, אולי יותר לענין, ערכו ייקבע על ידי הפופולריות שלו). אבל נדמה לי שיש שאלה עוד יותר חשובה שצריכים לשאול. הצעת ה-googlebombing נבעה, בעצם, מהרצון להגן על תלמידים בפני מידע כוזב. מפני שקל כל כך להגיע לאתר שמתיימר להיות אובייקטיבי אודות מרטין לותר קינג, אך הוא למעשה אתר גזעני, מספר אנשי חינוך מחפשים את הדרך להפוך את אותו האתר לפחות נגיש, לאתר שאליו לא מגיעים סתם דרך חיפוש פשוט בגוגל.

נדמה לי שעצם ההצעה הזאת חושפת חוסר אימון בתלמידים וביכולת שלהם להעריך את ערכו, או את מגמתיותו, של אתר. מפני שתלמידים כנראה אינם מצליחים לזהות שקרים כאשר הם נתקלים בהם, חובה עלינו, המחנכים, למנוע מהם להגיע לאותם שקרים. ואם כך המצב, אנחנו, המחנכים, כנראה נכשלנו. מפני שאנחנו איננו מכשירים את התלמידים להתמודד עם מידע כוזב, מפני שאיננו מכשירים אותם להעריך את מידת המהימנות של אתרים, בסופו של דבר אנחנו פשוט מנסים למנוע מהם להגיע אל אותו מידע.

לאור זה ראוי להזכיר מאמר מלפני בערך חצי שנה המסכם לא מעט מחקר על הרגלי החיפוש של תלמידים (They Might be Gurus – Teen Information-Seeking Behavior). כותבת המאמר מסיקה את המסקנה הדי עגומה שלמרות השליטה של בני נוער בהיבטים טכנולוגיים של המחשב ושל האינטרנט, הם מוגבלים מאד כאשר עליהם למצוא משהו ספציפי, או לבחור את המקור הטוב ביותר מבין תוצאות של חיפוש. בעצם, אין בזה שום דבר חדש. המצב הזה מוכר כבר שנים רבות. אבל שיטת ה-googlebombing כאילו מיישר קו עם העבודה הזאת, במקום לנסות להלחם בו, ולהכשיר את התלמידים שלנו כמו שצריך.

אני חושב שגוגל בומבינג, בהקשר הזה, הוא פעולה חיובית - דווקא משום שהיא נותנת סימן על מהימנות המידע ועל האיזון שלו.
הרי איך פעם היינו יודעים אם מידע הוא מהימן? אם הוא מופיע במקור רציני, או שמפנים אליו ממקור רציני - כנראה שזה מידע מהימן. פייג'רנק הוא רק סיכום של נתונים כאלה, ולכן להסתמך על פייג'רנק כדי לקבוע, באופן ראשוני, את המהימנות של אתר זה לא רעיון רע.
אבל מה עושים כשהמקור האמין שלנו מזייף? אם באנציקלופדיה מסורתית כתוב מידע גרוע, או שיש הפניה למקור לא אמין, אנחנו נכתוב להוצאה ונבקש תיקון. הפצצת גוגל היא המקבילה של הפעולה הזו באינטרנט.

הפצצת גוגל כדי להשפיע על מיקום אתר היא פתרון טכני שמייצג תבוסתנות חינוכית. עדיף להשקיע הרבה יותר בחינוך משתמשי אינטרנט לשימוש במידע אמין וזיהוי מידע בעייתי, כמו גם הצלבת מידע, כדי לתת להם כלים התפתחותיים נאותים.

אהבתי מאד את הביטוי "תבוסתנות חינוכית". זאת, אכן, הבעיה.
למרות שאינני חסיד של הפצצות גוגל, לא אטען שהן אינן לגיטימיות. פעם, כאשר עדיין הלכנו לספריה (וכאשר לספרים בספריה עדיין היו כרטיסים) נהגנו להציץ בכרטיס ולבדוק מי קרא את הספר לפנינו. אם הקוראים הקודמים היו חברים שלנו, או מקובלים בחברה, הסיכוי שגם אנחנו נוציא את הספר גדל.
זכרונותי מימי בית הספר כבר מאד מטושטשים, אבל נדמה לי שגם אז היה סוג מסויים של הפצצת גוגל – היו קוראים שנהגו לרשום את שמותיהם של אנשים מקובלים על הכרטיס של הספר ליצור את הרושם שאלה קראו את הספר, וכך להפוך אותו ליותר פופולארי – אולי אפשר לכנות את זה page rank קדום.
אני בהחלט מסכים שבין המרכיבים של ה-page rank של היום יש מאפיינים חיוביים וחשובים, ושהדירוג הזה מסייע במציאת מידע שהסיכוי שלו להיות משמעותי לנו גדול יותר מאשר בלעדיו. עם זאת, אין בדירוג ב-page rank להגיד לנו אם מקור מסויים באמת עונה על הצרכים המידעיים הספציפיים שלנו.
אבל שוב, הדירוג – אמיתי או מלאכותי, "טבעי" או יזום – איננו הבעיה. הבעיה היא שאיננו מצליחים להקנות לתלמידים (ואולי איננו שוקדים בזה מספיק) מיומנויות שמאפשרות להם להעריך את המידע שהם פוגשים.

להגיד "פתרון טכני שמייצג תבוסתנות חינוכית" זה להגיד כלום בעצם.
מה ההבדל בין זה לבין לתקן את רשימת הספרים המומלצים שהספרן תלה על הקיר, חוץ מהפרופורציות?

מישהו אמר שיש הבדל?
ובכל זאת, יש: בימים ההם משום מה לא ציפינו מהתלמידים שלנו שהם יהיו מסוגלים לבחון בעצמם מה מתאים ומה לא, מה נכון ומה לא, מה המורה תאהב ומה לא. היום אנחנו קוראים לזה "מיומנויות טיפול במידע" ועוד מספר שמות, ואנחנו רוצים שתלמיד שמסיים את בית הספר אכן יידע להפעיל שיקול דעת בנוגע למהימנות המידע ושימושיותו.
ומפני שכך, אם בעבר עדכון הרשימה של הספרנית היה לגיטימי, היום הוא בלתי-מספיק.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates