בין הרהור להרהור, יש כאן גם חמישה דברים
תוויות: כתיבה
כהרגלי, התלבטתי. קודם כל, שם המשחק (לפחות בגירסתו האנגלית) היא "חמישה דברים שהקוראים שלי אינם יודעים עלי", וכבר כאן הדברים טיפה מסתבכים. עד שגיליתי שאותה בלונדינית סודית קוראת, לפחות מידי פעם, את הבלוג הזה, חשבתי שאני מכיר אישית את כל קומץ הקוראים שלי. ואם אני מכיר אותם, אז הם גם מכירים אותי. יש, כמובן, דרגות שונות של הכרות, אבל כיצד אוכל לכוון את חמישה הדברים שלי (שלא יודעים עלי, זוכרים?) לאנשים שכן מכירים אותי. האם אצטרך לחזור לימי הילדות הרחוקים כדי לדלות פרטים לא ידועים, או, חלילה, לחדור לתחומים "פרטיים" כדי לחשוף דברים שאינם נראים לעין?
יש עוד סיבה שיש לי אמביוולנטיות מסויימת כלפי המשחק הזה. עצם הכתיבה לבלוג היא תהליך של חשיפה, ברמה זו או אחרת. למה איננו מסתפקים בקריאת הבלוגים שאנחנו בוחרים לקרוא, ויצירת דימוי על אותו בלוגר בראש שלנו, לפי הנתונים שהוא בוחר לחשוף? האם אנחנו באמת זקוקים לפרטים "אישיים" יותר? אך למרות הרצון להגיד שזה מספיק, אינני יכול להכחיש שיש משהו במשחק הזה שמושך אותי. משום מה, למרות שאני בוחר "להכיר" את הבלוגרים שאת הבלוגים שלהם אני קורא רק לפי מה שהם כותבים, תמיד יש רצון להכיר אותם מהיבטים נוספים.
כהכנה לכתיבת המאמרון הזה (וכמובן גם פשוט מתוך סקרנות) קראתי את חמישה הדברים של מספר רב של בלוגרים, גם בעברית וגם באנגלית. חלקם הסתפקו בעובדות יבשות, חלקם סיפרו סיפורים ארוכים. היה מרתק (ואפשר בקלות לבזבז מספר ימי עבודה בדרך הזאת). ובכל זאת, קשה לי להגיד שבזכות אותם חמישה הדברים שהם בחרו לפרסם אני "מכיר" אותם יותר טוב. אולי אין זה צריך להפתיע. ביסודו של דבר, בלוג הוא סוג של חשיפה מבוקרת. על פי רוב, מי שכבר כותב בלוג בוחר בקפידה מה הוא רוצה שיידעו עליו ומה לא, ולכן אין סיבה לצפות שההזמנה לכתוב חמישה דברים על עצמו יגרום לבלוגר להראות את עצמו, פתאום, באור שונה, בהיבטים חדשים.
חשוב לזכור שהעובדה שבלוג הוא "אישי" (לעומת "מקצועי"? האם יש באמת הבדל?) איננו אומר שהוא חושפני. אתרי אינטרנט אישיים עוסקים, באופן מתמיד, ביצירת פרסונה, ויש הבדל גדול בין זה לבין חשיפה. אישית, "חשפתי" די הרבה על עצמי במספר לא קטן של אתרי אינטרנט ("החיים מבעד לסורק", למשל, מלא בפרטים אישיים קטנים, ורשת האסוציאציות הענפה הנרקמת ב-"בוידם" יונקת מהעולם ה-"אישי" שלי). אבל נדמה לי שהיה ברור לכל מי שקרא בדפים האלה שאני בחרתי מה "לחשוף" ומה לא. לכן, לא כל כך ברור אם הדברים שעליהם אני בוחר לספר כאן הם מסוג הפרטים שעוזרים למישהו להכיר אותי טוב יותר, או אחרת, מאשר סתם קריאה בבלוג עצמו. מדובר, בסך הכל, בחמישה דברים, כאשר במשך השנים סיפרתי על הרבה יותר מרק חמישה.
אבל די כבר. איפה הרשימה?
טוב. אלה חמישה דברים, אבל בכל זאת, מתבקשת התייחסות נוספת. כאשר אנחנו, בסביבה החינוכית, שואלים כיצד ניתן לשלב את הבלוג, לעתים קרובות מדי האפשרות הראשונה, וכמעט הבלעדית, היא כפלטפורמה להצמחת הכתיבה היוצרת. הטענה היא שאם תלמידים יפרסמו את מה שהם כותבים, והמורים, ואחרים, יוכלו לקרוא ולהגיב, יש סיכוי לעודד את הכתיבה. מי שקצת יותר מעז מדבר על השימוש בבלוג כפורטפוליו של עבודות. אין באלה שום דבר פסול, אבל יש כאן ראייה מוגבלת. הבלוג צריך להוות תשתית לחשיבה של התלמיד, להתמודדות שלו עם המידע אותו הוא פוגש. כאשר החשיבה הזאת מתרחשת על גבי דפי הבלוג, התלמיד מנהל דיון עם עצמו ועם הסביבה שלו. החשיבה הזאת נעשית לנכס שאחרים יכולים להעזר בה. דווקא המבט האישי, ההתייחסות האישית, חשובים ותורמים למאגר הידע שקבוצת בלוגים של תלמידים יכולה ליצור. לכן, אולי יש טעם לעודד תלמידים ללמוד מהמבוגרים ולאמץ פעילות כמו "חמישה דברים". מצד שני, קל מדי להגיע למצב שבו בלוגים יהיו מלאים ב-"חמישה דברים", ועוד הרבה, בלבד, ורצוי להזהר מהמצב הזה. כשעשוע רגעי, זה נחמד מאד, אבל אני חושש שהשעשוע עשוי להפוך לעיקר.
נעים להכיר
לי קורה משהו מוזר כאשר אני קוראת בלוגים של אנשים שאני מכירה. אני "שומעת" אותם מקריאים את מה שכתבו. גם פה, אני שומעת אותך עם המבטא האמריקאי שלך מקריא כל מילה
האם אתה ראית בלוגים של תלמידים שמשתמשים בהם לצורכי למידה? אשמח שתשלח לי לינק אליהם
נשלח ע"י:
אנונימי | 07 פברואר, 2007 10:06
אני דווקא שמתי אותך ברשימה שלי ולא בתגובה. גם ניסיתי לשלוח אליך מייל אבל זה חזר
http://www.notes.co.il/lea/28295.asp
נשלח ע"י:
hagoleshet | 07 פברואר, 2007 12:05