ברני דודג' יודע הרבה על חיפוש מידע באינטרנט. הוא מהוגי רעיון החקרשת (web quest), ובמשך שנים רבות הוא היה בין חלוצי השימוש באינטרנט בלמידה. קשה לבוא אליו בטענות (ובהתחשב בעובדה שאני מתייחס כאן במאמר שהתפרסם לפני כשנה וחצי, אולי אני אפילו עושה לא עוול). אבל דרך סימניה בדלישס של ידיד, מצאתי את עצמי קורא שוב
מאמר של דודג', ופתאום מצאתי את עצמי כועס וצועק מול הצג.
המשפטים שהרגיזו אותי נמצאים בהתחלה של מאמר די טוב ויסודי על השימוש בחיפוש מתקדם (לרוב בגוגל). אין לי ויכוח עם המיומנויות שדודג' מבקש ללמד. אלה באמת יכולים לעזור למורים ולתלמידים להיות מוצלחים יותר בחיפוש חומרים ברשת. אבל הפתיחה של אותו מאמר לא רק מטעה. היא מיישרת קו עם תפיסה בעייתית ביותר בנוגע לשימוש באינטרנט בלמידה. דודג' כותב:
The perfect page is out there somewhere. It's the page that has exactly the information you're looking for and to you it's beautiful and unattainable like a faraway star. If only you had a super-sized net for capturing it!
אמנם במשפט השני של אותה פיסקה דודג' כותב שאי אפשר להשיג את אותו דף מושלם (ויפהפה), אבל משפט אחד לפני-כן הוא כבר כתב לנו שאותו דף מושלם באמת נמצא אי-שם. יש צורך להדגיש, חזור והדגש: לא, הדף המושלם אינו נמצא אי-שם. אם אכן יש דבר כזה "הדף המושלם" שעונה בדיוק על השאלות שאנחנו שואלים, זה סימן שאיננו שואלים את השאלות הנכונות. מורים רבים מדי עדיין רואים ב-WWW מקור גדול יותר, וזמין יותר, לתשובות מאשר הספרים בספרייה. לכן, הם עדיין מבקשים מהתלמידים שלהם למצוא תשובה ידועה מראש לשאלה זו או אחרת (ועכשיו, בעזרת הרשת, במקום בעזרת הספר), במקום לכוון את התלמידים למצוא מידע שיאפשר להם להסיק מסקנה, לפתור בעיה.
ומפני שמורים רבים כל כך ממשיכים לעשות זאת, צריכים להשקיע מאמצים בשבירת המיתוס של הדף המושלם. חבל מאד שבכתיבה שלו, ברני דודג' מאפשר למיתוס הזה להאריך ימים במקום להפריך אותו.
תוויות: חיפוש, מידענות
