לפני כמה ימים דיווחתי על בית ספר בסקוטלנד הסבור שעל ידי אימון בשימוש בעט נובע אפשר להחדיר ערכים של כבוד עצמי, של התייחסות רצינית לעבודה לימודית, אצל תלמידים. קשה להתייחס לרעיון הזה בלי קצת ציניות, אבל אפשר בכל זאת להסכים שההקפדה על סדר יכולה להשפיע לטובה על היחס של התלמיד לעצמו ולעבודה שלו. עם זאת (תמיד יש איזה "עם זאת" נכון?), ראוי אולי לציין שאותה טענה של המנהל, שהשימוש בעט נובע גורם לתלמידים להיות זהירים יותר בעבודתם, היא בעצם אותה טענה של אלה המעודדים את השימוש בבלוגים בבית הספר. הרי לפי מסנגרי הבלוגים, כאשר ילדים מפרסמים את מה שהם כותבים לכל העולם, ולא רק למורה, הם חשים מחוייבות למה שהם כותבים, ולכן מקפידים יותר על הכתיבה שלהם. למרות שהגיוני לחשוב שזה נכון, אין הוכחה שכך הדבר, ונדמה לי שגם אין הוכחה מקבילה בנוגע לעט הנובע.
אבל מאמרון בבלוג אחד שקראתי השבוע האיר את השאלה הזאת מזוית נוספת.
בריאן קרוסבי (ועוד מספר בלוגרים) מביא ציטטות היסטוריות על ההתפתחות של טכנולוגיות בבית הספר. הציטטות הן, כנראה, מספר של דייויד תורנבורג, Edutrends 2010: Restructuring, Technology and the Future of Education (1992). לפני בדיוק מאה שנה, לדוגמה, הארגון הארצי של מורים בארה"ב פרסם הודעה:
Students today depend too much upon ink. They don’t know how to use a pen knife to sharpen a pencil. Pen and ink will never replace the pencil.
האם משמעות הדבר היתה שמפני שתלמידים לא השתמשו בעט נובע, הם לא יכלו לפתח את הכבוד העצמי הדרוש כדי להיות תלמידים טובים? בוודאי שלא. אבל כמובן שגם ברור שהחזרה לטכנולוגיות ישנות איננה מפתיחה הרגלי למידה טובים, או אפילו "מסורתיים", יותר. באותה מידה שאין זה נכון לטעון שבלוגים בידי תלמידים הופך תלמיד שאיננו מכבד את הכתיבה שלו למי שדואג שהעולם יבין אותו, כך גם החזרה לטכנולוגיה ישנה איננה מפתיחה דבר מלבד די הרבה דפים מוכתמים ומאמרים קצת מוזרים מדי פעם בעיתונות.
אני תמיד אומר שבאמת לא בסדר שזנחנו את כתב היתדות
השמוש באזמל ופטיש כל כך מפתח את הקואורדינציה
ומה אם נוצת האוז ששרתה את גדולי חכמי ימי הביניים באמונה
וההמצאה השטנית של גוטנברג שהרגה את המיומנות של העתקת מסמכים ביד
הה הה הה
נשלח ע"י:
אנונימי | 05 ינואר, 2007 12:35