« לדף הראשי | אין דבר כזה הדף המושלם » | שיעור במידענות יישומית » | בין שתי ערים » | רגע! חשבנו שאנחנו נמצאים כבר בשנת 2007! » | שוב (או עדיין?) מפתחים כבוד עצמי? » | כן לכבוד עצמי ... אבל למה דווקא תוך התכחשות טכנולו... » | ושוב, כמידי פעם, טיפה של רפלקציה על כתיבה לבלוג » | פתוח לכל ... אבל בכל זאת פרטי? » | כבו את המחשבים! אנחנו צריכים לגשת למעבדת המחשבים » | ואנחנו נשארים על המפה ... » 

יום שלישי, 16 בינואר 2007 

הטכנולוגיה לא תמיד משרתת אותנו כפי שהיינו רוצים

ויל ריצ'רדסון, שלטעמי מקדיש יותר מדי מהכתיבה בבלוג שלו לדברי הלל סתמיים לבלוגים ולכלים דומים, כותב הפעם דברי טעם מאד מעניינים. ריצ'רדסון מספר שהוא קיבל מכשיר TiVo כמתנת חג המולד, ועכשיו הוא לומד להשתמש בו, לא תמיד לשביעות רצונו:
But to be honest, the whole TIVO thing has been a bummer on one level in that I find myself watching more television, which is something I really don’t want to do. I mean, this is the Age of Participation, right?

הוא מקשר את אי-הנוחות שלו מהמכשיר החדש הזה לדיווח על מחקר על כיצד צפון-אמריאיים הופכים יותר ויותר למבזבזי שמנם, מחקר שהתפרסם לפני זמן קצר. הוא מצטט את החוקר הקנדי שערך את המחקר:
It's easier to procrastinate now than ever before. We have so many more temptations…. It's never been harder to be self-disciplined in all of history than it is now.

עד כאן, אפשר להגיד שכבר קראנו הרבה מאמרים דומים. קל מאד להסכים, אבל אין כאן שום דבר חדש. אבל ריצ'רדסון ממשיך, ומקשר בין היכולת שלנו לדחות למחר את מה שהיה עלינו לעשות היום לבין אותם גירויים שהוא בדרך כלל מתאר במילים כל כך חמות. הוא מדווח על אירוע שהוא צפה בו כאשר הוא היה עם בתו:
The other day I was up at the farm watching my daughter ride her pony, and also in the ring was an older girl who was atop her horse, walking slowly, all the time texting messages into her cell phone. I found that to be a pretty unsettling sight. I mean, the whole zen of participation takes on a totally different meaning in that respect.

זאת אומרת, השימוש בטלפון סלולארי כדי לשמור על קשר עם חברים הוא דבר מאד חיובי, אבל לא בכל מצב. לפעמים, כאשר אנחנו "שומרים על קשר", אנחנו בעצם מנתקים את עצמנו מהחוויה שהיתה צריכה להיות במרכז התודעה שלנו. כלל לא קשה לחשוב על עוד דוגמאות שבהן כלים שיכולים לתרום ליצירה ולקשר אינם מנוצלים כראוי. (בני נוער רבים, למשל, "משתמשים" ב-YouTube לא כחלק מפעילות יוצרת שבה הם מדווחים לעולם על החיים שלהם, אלא סתם כדי לצפות קעטי וידיאו סתמיים.)

לאור המציאות הזאת, מציאות שנדמה שריצ'רדסון נעשה יותר ויותר מודע לה, ראוי לחזור לסטנדרטים של השימוש במחשב בחינוך היסודי בישראל המתוארים בחוברת "למידה בסביבה מתוקשבת בבית הספר היסודי", מסמך מדיניות של האגף לחינוך יסודי. שם אנחנו קוראים:
על המורה לדאוג שהתלמיד יבין כי:
  *  המחשב הוא מכשיר טכנולוגי שנבנה בידי האדם, אשר ממשיך לפתחו ולשדרגו לצרכיו, ולכן הפונקציות שלו מתפתחות, משתנות ומתעדכנות כל הזמן.
  *  קיימים צרכים שעליהם המחשב מסוגל לתת מענה וצרכים שעליהם המחשב אינו נותן מענה. שימוש מושכל במחשב מבוסס, בין היתר, על היכולת להבחין בין המצבים הללו.

תמיד רצוי שאלה מאיתנו הפועלים לשילוב המחשב והאינטרנט בתהליך הלמידה נזכור את המילים האלו.

תוויות: ,

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates