פרגון מוצדק, עם הרהור קטן לצידו
תוויות: שימוש בבתי ספר
אינני יודע כיצד להעריך את ההפקה הזאת של תלמידות כיתה ט', מלבד אולי לכתוב שהסרט שלהן, בן כמעט שש הדקות, נראית דומה לכתבה טלוויזיונית שיכולנו לראות במהדורות החדשות של ארץ 1 או 2. הוא איננו מלוטש באותה מידה (ומן הסתם הקול של הקריינית די ילדותי) אבל אין ספק שהוא עשוי היטב, ובהחלט משכנע. כדי להפיק שש דקות של כתבת וידיאו מוצלחת יש צורך בתחקיר רציני, ובעריכה קפדנית, ובוודאי בעוד מספר דברים שאני, שאינני מבין בוידיאו, לא יודע עליהם. אני יכול רק להעריך את התוצאה, והיא בהחלט על רמה.
לרוב, כאשר אני פוגש עבודות של תלמידים שמופקות באמצעי מדיה "חדשים" אני תמיד שואל אם אפשר היה להשיג את אותה התוצאה באמצעות הטקסט בלבד (ואני גם שואל אם התלמידים באמת למדו משהו, או פשוט הפיקו תוצר נוצץ). דווקא בגלל זה, אני שמח לדווח שבעיניי הלא מקצועיות בנוגע לוידיאו, יש כאן תוצר שמרשים בפני עצמו, וגם מצביע על כך שהתרחשה למידה אמיתית.
אבל בשלב הזה בוודאי שואלים, "בסדר, מצאנו את הפרגון, אבל היכן ההרהור?". אז הנה: ראובן דיווח על הסרט הזה בסימניות הדלישס שלו בערך יומיים לפני הדיווח שלי כאן. ואכן, כבר אז ראיתי את הסימניה ההיא. אבל כתיבת המאמרון הזה בא בעקבות סימניה אחרת, גם בדלישס של ראובן. את הסימניה הזאת הוא הכניס רק אתמול בערב. אותה סימניה מקשרת לבלוג של מורה בקנדה המדווחת על הסרט. וכך יוצא שהדיווח הזה, על הפקה של תלמידות ישראליות, מגיע לבלוג בעברית דרך דיווח בבלוג באנגלית שנכתב בקנדה. טוב, אני חייב גם להודות שבתקציר שלו על הסימניה ראובן אפילו שאל כמה זמן יעבור עד שאני אכתוב על זה כאן. אז התשובה לשאלה שלו היא שעבר פחות מיום. אבל לא דיווחתי כאשר ראיתי את הקישור לסרט עצמו לסימניה, אלא רק בעקבות המאמרון בבלוג מקנדה.
בעצם, הדרך המפותלת הזאת איננה כל כך מוזרה, אפילו אם היא איננה מוצדקת. לא פעם אני מרים גבה כאשר אני קורא את המילים המפוצצות המתארות פעילויות שעליהן אני קורא בבלוגים באנגלית. אני מתאר לעצמי שאחרי אותן מילים מסתתרות פעילויות די סתמיות. ובכל זאת, לא פעם המרחק יוצר תחושה של הצלחה שאיננו חשים כלפי דברים דומים שמתרחשים קרוב אלינו. אז מה המסקנה? חשוב לא להסתנוור מהאור שמגיע מרחוק. אבל באותה מידה, חשוב לא לעצום את העיניים לאורות ראויים שבאים מקרוב, כמו הסרט הזה של תלמידו כיתה ט'.
