« לדף הראשי | טיפת עדנה מרחוק » | קשה, קשה הניתוק הזה. » | היש אור בקצה המחקר על השימוש בבתי הספר? » | ואם התלמידים היו הולכים בחולצות צמודות לגוף? » | כנראה שזה לא רק ענין של האינטרנט » | אין סביבו מספיק כתיבה אישית/ציבורית » | החובבן, הרס התרבות, והחינוך » | בשביל הערה כזאת, כדאי לחזור למאמר! » | שאריות של מידע אישי ברשת, והסיכוי לקבל עבודה » | סטנדרטים? אי אפשר איתם, ואי אפשר בלעדתיהם? » 

יום שבת, 14 ביולי 2007 

קשרים מכל הבא ליד

אני אוהד מאד את הגישה של "אוריינויות חדשות". אין לי ספק שהנוף המידעי של ימינו דורש מיומנויות אורייניות שונות, או לפחות מורחבות, מאשר אלה שהכרנו בעבר. עם זאת, כל פעם שאני קורא על הגישה הזאת, אני חש מבוכה מסויימת. לא ברור לי מה כל כך חדש ב-"אוריינויות חדשות" אלו. אם אני מבין נכון, אחד המאפיינים של הגישה הזאת הוא יכולת אסוציאטיבית - היכולות ליצור קשרים בין פריטי מידע נפרדים, פריטי מידע שלכאורה אינם קשורים אלה לאלה. הרי הצורך לזכור עובדות יבשות נעלם כמעט לגמרי, ובמקומו גדל מאד הצורך לדעת מה לעשות עם המידע הרב שמציף אותנו.

חלק חשוב מהאסוציאטיביות הזאת הוא היכולת למצוא קשרים במקומות בלתי-צפויים. ונדמה לי שדוגמה טובה לכך היא קטע שמצאתי בספר שהורדתי ממדף ספרים בבית של המארחים שלנו במונטריאל. בבית גדוש ספרים, בחרתי לעיין בספר של ג'יימס בורק, "The Pinball Effect". הספר התפרסם לפני עשור - ממש עוד בתחילת המהפכה של ה-WWW, ולכאורה (אבל רק "לכאורה") לפני שכולם התחילו לדבר על אוריינויות חדשות.

הספר של בורק עוסק בקשרים הבלתי-צפויים, או לפחות בקשרים הבלתי-נצפים מראש, בין המצאות שונות. נדמה לי שבמידה לא קטנה הוא דוגמה לתפיסה היפרטקסטית של ההיסטוריה. לא שהתפיסה הזאת נוצרה עם ההיפרטקסט, אלא שההיפרטקסט המחיש עד כמה אין צורך בליניאריות בהבנת ההתפתחות הטכנולוגיה האנושית. אולי לפני עשור אותה גישה נראתה מקורית מאד. היום היא כמעט מובנת מאליה. בורק כותב שלספרו יש שתי מגמות. בתיאור שלו למגמה השנייה הוא כותב:
In the coming information age, when multimedia, interactive networking, personal communicators, virtual reality and unlimited bandwidth will all become everyday matters, we will need to think in a different way about knowledge and how it should be used. Supercomputers already manufacture information at speeds no human can match. In the science of quantum chromodynamics, which investigates fundamental particles, there are equations that can be completed, in less than the length of a human lifetime, only by a supercomputer.

In the near future, the rate of change will be so high that for humans to be qualified in a single discipline - defining what they are and what they do throughout their life - will be as outdated as quill and parchment. Knowledge will be changing too fast for that. We will need to reskill ourselves constantly every decade just to keep a job.

שוב, בורק כתב את הדברים האלה לפני עשור, והם דומים מאד לדברים שאנחנו קוראים כמעט יום-יום במאמרים שעוסקים באוריינויות חדשות. בורק מוסיף:
But these technologies will not enhance our lives if we are not prepared for them. And as the data in our knowledge-bases become ever more rapidly obsolete, it will be less important to "know" the data than to be able to access and relate them one to another. Because, as I hope this book shows, it is the interaction between data that causes change. The fundamental mechanism of innovation is the way things come together and connect.

ואם כך, המגמה הבסיסית שלנו בהקניית אוריינויות חדשות צריכה להיות לעזור לתלמידים שלנו לחפש, ולמצוא, את הקשרים בין פריטים שאינם בהכרח נראים קשורים - כמו, למשל, חופשה משפחתית בחו"ל, ואוריינויות חדשות.

תוויות: ,

לא יאומן שזה נכתב לפני כעשור, כפי שלא יאומן שלפני כעשור עוד קרטענו במהירות הצב בכבישי האינטרנט הצרים (שהיו אז...).
האם החינוך יצליח להדביק את הקידמה הטכנולוגית בהבנה של האוריינויות החדשות? כשההקשר ולא פריט הידע הוא החשוב?
כשמיומנויות החשיבה חשובות מהנתונים?
א.

לא יאומן עוד יותר שחלק גדול מאיתנו עדיין מקרטע במהירות הצב, אם בכלל...

האם החינוך יצליח להדביק את הקידמה?
אני מוסיפה לשאלתך - האם החינוך מנסה להדביק את הקידמה? האם מערכת החינוך לא חוסם קידמה כאשר הצלחת בתי ספר נמדדת לפי תוצאות תלמידים במבחנים סטאנדרטים, המתמקדים על שחזור מידע שכבר נלמד במקום על יכולות אוריינויות?

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates