סטנדרטים? אי אפשר איתם, ואי אפשר בלעדתיהם?
תוויות: סטנדרטים
הסטדנרטים האלה הם גירסה חדשה לסטנדרטים שהתפרסמו לראשונה לפני קצת פחות מעשור. בסטנדרטים הקודמים הניסוח התמקד בשימוש בטכנולוגיות. כמעט בכל שש הקטגוריות שהוגדרו, ניסוח הסטנדרט התחיל: Students use technology to …
In the beginning, there was technology — and there was the urge to teach how to do technology. Possibly this came out of our own lack of confidence with the new information and communication tools, but a set of standards that itemized and specified machine-oriented skills was what we got, and it’s what we needed. They were clear, and it was easy to imagine teaching children how to boot up a computer and access the Web.
The problem that’s been scratching at my nerves is “What does this look like in the classroom?”… Well, picturing some of this in the classroom is not difficult. But some of it is hard. It sounds too big!
כאדם שבאחד הכובעים שלו נגע, יותר מרק נגיעה קלה, בהכנת סטנדרטים בשימוש במחשב, אני יכול להבין את הקושי הזה. מצד אחד המטרה היא השילוב של טכנולוגיות בלמידה בהתאם לצרכים, והצרכים האלה אינם נקבעים לפי גיל או כיתה. אבל מצד שני, שוב ושוב המורים מבקשים הנחיות ברורות בנוגע להקניית מיומנויות שונות. בתגובות למאמרון של ורליק מורה אחת כותבת: I, too, have been referencing the new standards and also feel that they are difficult to digest. I have spent time with the draft version, trying to note in the things we are currently doing with kids so they’ll make more sense to teachers. I have my fingers crossed that ISTE will be releasing grade level indicators for the refreshed standards, as were available with the previous version.
With all due respect, why are you looking to an anonymous committee to tell you what to teach, especially at grade levels? Do you really require such granularity?
Any such proclamation is bound to be deliberately vague (to work everywhere) and arbitrary. If some set of standards says that digital video is a 6th grade activity does that mean that kindergarteners cannot make movies prior to learning to write, despite the evidence that it may be a beneficial tool for storytelling?
It’s time for us to take responsibility for what we teach without depending on buying random lists of stuff from others.
אני מודה, קשה לי עם התגובה של סטייגר לאותה מורה, ולא מפני שאינני מסכים איתה, אלא דווקא מפני שאני משוכנע שהיא נכונה. אם מישהו מצייר קוים כלליים לקידום השימוש במחשב אצל תלמידים, עצם הכלליות של הקווים האלה פותחת את האפשרות, אולי אפילו החובה, של כל מורה "לקחת אחריות" על מתי להקנות את השימוש בכלים שונים. אבל אם מישהו טורח לכתוב סטנדרטים, הגיוני לחשוב שאותם סטנדרטים לא יהיו "קוים כלליים" אלא הרבה יותר ברורים וממוקדים. לכן, אם כל הכבוד לסטייגר, שעשה עבודה יפה מאד, קשה לי להבין שהתוצאה (הנוכחית) היא באמת "סטנדרטים". (וחשוב אולי להוסיף שסטייגר שואל למה מורים פונים לוועדה אנונימית כדי לקבל הנחיות, אבל נדמה לי שזאת בדיוק מה שה-ISTE מתכוונת שמורים יעשו.)
ורליק, מצידו, מנסה לבחון כיצד הניסוח החדש מתחבר לאורינויות החדשות שעליהן הוא מרבה לכתוב. ורליק מתאר ארבעה מיומנויות יסוד שלדעתו נגזרות מהניסוח החדש של הסטנדרטים, כאשר כולן מתחילות באות e (לעומת שלוש המיומנויות המסורתיות באנגלית הקשורות לאות r) :
None of this happens without the tools. They are not the outcome, but the avenue, and the avenue is constantly changing.