« לדף הראשי | אז מה אם כבר קראנו משהו מאד דומה? » | ניצול צפוי של במת הפרסום הזאת » | האם בכלל אפשרי נאום סיום שנה שאיננו מיחזור? » | אין פתרונות קלים » | סיבה לאופטימיות – אפילו יותר מזעירה » | בעיה אמיתית, אבל עדיין לא בוערת אצלנו » | עוד ארוכה הדרך » | ושוב על הכתיבה ביד ... אבל לא רק » | הסכנה שבמניעה » | ממש בחצר האחורית שלנו » 

יום שבת, 9 ביוני 2007 

מורים, תלמידים, טכנולוגיה, וסיפור נהדר

די נהוג שמורים שמשתמשים בבלוגים בכיתות שלהם מתקשרים עם כיתות אחרות, שגם בהן יש בלוגים, כדי שהתלמידים (או לעתים קרובות יותר, המורים) יכתבו תגובות. המלאכותיות בתהליך הזה די מאכזבת. הרי התלמידים זוכים לתגובות לא מפני שמישהו חיפש כתיבה מעניינת ונתקל בכתיבה שלהם, אלא מפני שהמורים עשו להם פרסומת. אבל לפעמים בלוגים של תלמידים נקראים מפני שתלמידים אחרים באמת "מגלים" אותם. דוג נון מספר סיפור כזה על הכיתה שלו. זה בפני עצמו עושה את הסיפור למעניין מאד, אבל לדעתי, הוא מרגש מסיבה אחרת.

נון (שמלמד באלסקה) פותח עם דיווח על כך שמורה אחר, מארק אלנס (שמלמד בסיאטל, ושינגטון) כתב בבלוג שלו על כך שבשעת הקריאה השקטה בתחילת היום של כיתתו, התלמידים שלו קראו סיפורים שתלמידיו של נון כתבו. מתברר שהתלמידים של נון רצו לכתוב סיפורים הקשורים לדמויות פוקימון. הדבר לא כל כך נראה לנון, והוא ניסה לעודד אותם לכתוב דברים אחרים. זאת ועוד, מפני שלא היה לו שום קשר לפוקימון, הוא אפילו לא היה יכול לעזור להם באיות השמות שאותם הם רצו לכתוב.

לשם כך, הם הגיעו לדפי הוויקיפדיה על פוקימון. שם הם יכלו לבודק את האיות, ולמצוא קישורים למידע נוסף. היו גם תלמידים שהתחילו להתעניין בערכים אחרים בויקיפדיה, והוא נעשה למקור חשוב לקריאה שלהם. נוצר מצב שבו המורה אולי לא מצא ערך רב בכתיבה שמשכה את התלמידים, אבל בכל זאת היה בזה ערך לא מבוטל. נון מוסיף:
When we got noticed in the local newspaper, I put the Statcounter code on one of the template files to track our visitors. I was amazed to see how many people visited the kids site. Lots more than read this blog, as a rule. And they generally find the site with Google searches for things like the strongest pokemon in sinnoh, or pokemon how to get to outer space. It seems that my fourth-graders created something there’s a demand for, even if I couldn’t appreciate or understand it. What do I know?

ומתברר שבדרך הזאת התלמידים של אלנס מצאו את הבלוגים של התלמידים של נון. הוא כותב שהרגלי הקריאה של התלמידים שלו עוברים שינוי. אלנס, כמו נון, לא כל כך אהב את זה. הוא אפילו לא היה משוכנע שהתלמידים באמת קראו. הוא כותב:
For instance, there was this real excitement over reading about (ahem, looking at the pictures of) different Pokemon characters on Wikipedia. This wonderful discovery came from reading some of the posts from Doug Noon's fourth grade bloggers. So I watched for a couple of days, finally put my foot down, and said, no more just clicking on this or that to just see pictures of the different characters. Get off Wikipedia, for goodness sake. Kind of like a teacher might not allow somebody to "read" Where's Waldo? day after day.... Know where those boys eventually wound up? - reading and rereading the posts on Pokemon from Doug's kids.

אז מה אנחנו לומדים מכל זה? מלבד סיפור נהדר, אינני בטוח. אבל מופיעה בסיפוריהם של שני המורים נקודה מעניינת מאד בנוגע לחינוך – לא תמיד מה שמתכננים הוא הדבר שיוצר את הניצוץ של למידה. לא פעם, אותו ניצוץ מגיע ממקום בלתי-צפוי. לאינטרנט, לבלוגים, ולוויקיפדיה יש מקום בסיפורים האלה. ספק עם היה קורה משהו ללא היכולת להגיע למקורות מעניינים מחוץ לכיתה, או ללא האפשרות למצוא סיפורים שתלמידים אחרים פרסמו. אבל עוד יותר חשוב, אנחנו קוראים כאן על שני מורים שהיו מוכנים ללכת לאן שהתלמידים שלהם רצו להוביל אותם, גם כאשר הדבר לא כל כך נראה לכם, ולעזור להם להפיק מזה למידה משמעותית.

תוויות: ,

אכן זוהי אינדיוידואציה במיטבה, כפי שהתכוון לה הפרופ' החכם צבי לם.
מורים היודעים למַנֵף סקרנות טבעית של תלמידים לטובת תהליכים חינוכיים ראויים.
ניצה

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates