עוד ארוכה הדרך
תוויות: כלים חברתיים, שימוש בבתי ספר
פרידמן מונה חמש נקודות שבהן לדעתו יש להתמקד כדי לקדם את שילוב הכלים האלה בחינוך.
קודם כל, הוא ממליץ להתעלם מאלה שמתנגדים לשילוב הטכנולוגיות האלו בבית הספר. לדעתו, ויכוחים עם מורים כאלה הם ויכוחי סרק ובזבוז משאבים. במקום זה, יש צורך להתמקד באלה שמביעים התעניינות.
שנית, הוא מציין שהכלים עצמם עדיין אינם בשלים לשילוב לתוך בתי הספר, ולכן דרוש פיתוח נוסף. פרידמן מדגיש שהמורה הממוצע לא ישתמש במספר רב של כלים, כאשר כל אחד ממלא תפקיד אחר. אולי זה מתאים לחלוצי השימוש בכלים האלה, אבל רוב המורים ירצו חבילה מאוחדת של כלים שתענה על מלוא הצרכים.
שלישית, יש צורך להראות למורה מן השורה כיצד הכלים האלה יכולים לעזור לו להשיג את יעדי ההוראה שלו. אין זה מספיק להגיד "הנה כלי כייפי". צריך להראות התחברות ברורה ללמידה הקשורה לתכנית הלימודים.
רביעית, הוא טוען שכדאי לשכוח מהטענה שקיים פער דיגיטאלי בין הדורות, כאשר דור שלא גדל עם הכלים האלה לא יוכל לאמץ את השימוש היעיל והנבון בהם. פרידמן טוען שגישה שאומרת שהדור הצעיר יבין כיצד להשתמש בכלים האלה בזכות גילו בלבד אינה אלא דרך להתחמק מהתמודדות אמיתית עם שאלות של כיצד לשלב את הכלים האלה בלמידה.
ואחרון, לדעת פרידמן, חשוב להראות כיצד, מחוץ לבתי הספר, הכלים האלה נעשים לחלק אינטגראלי של חיי היום-יום של החברה הסובבת. בדרך הזאת, אפשר יהיה לשכנע את בתי הספר שהקניית השימוש בכלים האלה הוא חלק מתפקידם. לדעתו, אם בתי הספר יבינו זאת, הנכונות לשלב כלי Web 2.0 לתוך הלמידה תגבר.
אינני בטוח שאני מסכים עם כל הנקודות האלו. נדמה לי שהנקודה השנייה בעייתית במיוחד. הרי תמיד יהיו כלים חדשים, וקשה לדמיין רגע מסויים שבו פתאום מישהו יבין ש-"עכשיו" הכלים בשלים לשילוב בבתי הספר. בדרך הזאת, נדמה לי, תמיד נדחה את "הרגע הנכון". אולי חשוב יותר, פרידמן מתמקד בשאלה של כיצד הכלים האלה יכולים לעזור להשיג את המטרות החינוכיות של היום, ולא בשינוי שהכלים האלה יכולים לחולל במטרות עצמן. ובכל זאת, אנחנו זקוקים ליכולות המיפוי של פרידמן כדי שנוכל להערך לעבודה הרבה שעוד לפנינו.
