קליי שירקי, אחד ההוגים המעניינים ביותר (לדעתי) בתחומים של דיגיטליות ורשתיות,
כתב אתמול על היתרון של יזמים צעירים לעומת מבוגרים יותר:
The principal asset a young tech entrepreneur has is that they don’t know a lot of things.
שירקי מודע לכך שעל פניה, אמירה כזאת נראית לא הגיונית. לכן הוא מוסיף:
In almost every circumstance, this would be a disadvantage, but not here, and not now. The reason this is so, and the reason smart old people can’t fake their way into this asset, has everything to do with our innate ability to cement past experience into knowledge.
הוא מסביר שבעולם כפי שעד היום אנחנו מכירים אותו:
the people with the most experience know the most.
אבל היום, כל זה משתנה, מפני שבעצם, המאפיין החשוב ביותר של העולם שלנו היום הוא השתנות מזורזת ומתמדת:
When the world really has changed overnight, when wild new things are possible if you don’t have any sense of how things used to be, then it is the people who got here five minutes ago who understand that new possibility, and they understand it precisely because, to them, it isn’t new.
דבריו של שירקי מתייחסים לעדיפות של העדר הנסיון בתחום היזמות. אבל החברה שלנו היא במידה רבה חברה יזמית. לכן, אולי, יש כאן קביעה שהיא מתאימה לכלל החברה שלנו? לעומת היזמות, החינוך רואה בנסיון יתרון. הוא מבקש לבנות תשתית של ידע המבוססת על הנסיון הזה. ואולי בימינו זאת גישה מוטעית? אולי במקום לנסות להעביר את הנסיון של הדורות הקודמים אל הדור הצעיר, החינוך צריך להכשיר את התלמיד לראות כל יום כיום חדש? ואם הוא יעשה זאת, האם הוא עדיין יהיה חינוך?
תוויות: הרהורים, נוער
