« לדף הראשי | זה כן למערכת החינוכית! » | הכי טוב, להגיש עבודות בכתב יד » | אז מחשבים 1:1 טובים או רעים ללמידה? » | עוד על הכתיבה - והפעם, ממבט די אישי » | איך שגלגל מסתובב » | אנציקלופדיות ותהליך הלמידה » | בני נוער והרשת - סיפור של אהבה זהירה? » | לא ידענו שאנחנו מדברים פרוזה! » | קשיים הם, כמובן, הזדמנות ללמידה » | ה-OLPC יוצא לדרך » 

יום שישי, 11 במאי 2007 

והלוואי גם אצלנו - ובקרוב!

הגרדיאן האנגלי פרסם השבוע מאמר מאת דייוויד פוטנאם. קראתי בתחתית המאמר ש:
Lord Puttnam is chair of education innovation charity Futurelab

אבל היה עלי לפנות לוויקיפדיה כדי לגלות שהוא אישיות די מוכרת, אישיות שאפילו אני יכולתי לדעת עליו. אבל כל זה איננו חשוב. מה שחשוב הוא שבהיותו אישיות מוכרת, הוא קיבל במה לפרסם מאמר על עתיד החינוך. (דווקא הגעתי למאמר בגרדיאן דרך מאמרון בבלוג Flux שהוא פרויקט של Futurelab). המאמר איננו מאמר מעמיק. רבים אחרים יכלו לכתוב אותו, אם כי ספק אם אנשים בלי הקבלות של פוטנאם היו יכולים לפרסם אותו. יש בו הרבה שאפשר, ואפילו כדאי, לצטט. למשל, תלמיד אחד מכריז:
Whenever I go into class, I have to power down.

ילד אחר, בן 12, מציין:
At school, you do all this boring stuff, really basic stuff, PowerPoint and spreadsheets and things. It only gets interesting and exciting when you come home and really use your computer. You're free, you're in control, it's your own world.

פוטנאם שואל את השאלה הדי מתבקשת – למה בתי הספר אינם מצליחים ליצור חוויה לימודית שמעניקה את התחושה הזאת. הוא כותב:
Most kids probably cannot tell you whether they are actually learning anything from that freedom and control, from the hours spent playing computer games, joining in chat forums and (for the more adventurous) setting up websites. But isn't that where the education system should take over and work out what the golden nuggets of learning might be?

בין היתר, הוא מזכיר את החוברת Their Space שעליה המלצתי עוד בחודש פברואר. אותה חוברת (81 עמודים) ניסתה להצביע על הדרכים שהתקשוב, כפי שבני נוער משתמשים בו היום, יכול לבוא לביטוי בבתי הספר. אותה חוברת, אגב, כנראה צמחה מפגישה של כותביה עם סטיבן ג'ונסון סביב ספרו Everything Bad is Good for You.

שוב, אין הרבה חדש, ואולי זה הדבר העצוב בכל העניין. יכולנו לקוות שכבר אין צורך במאמרים כמו זה של פוטנאם. אבל הוא בוודאי לא יכול להזיק. הרי הוא לא רק כותב על מנת להביע דעה, אלא כדי לעורר דיון ציבורי:
Let us start a serious public debate about how and whether we can bridge this gap between children's experiences inside and outside school. How much are they really learning through their passion for computer-based entertainment? How do we maximise the educational benefits of that passion, without, of course, killing it stone dead? Or - and there will be some who continue to believe this - should education and entertainment remain on entirely separate tracks?

ולא נותר אלא לקוות שהוא יצליח, ושבאמת יתקיים דיון ציבורי סביב הנושא - לא רק באנגליה, אלא גם אצלנו.

תוויות: ,

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates