« לדף הראשי | קשיים הם, כמובן, הזדמנות ללמידה » | ה-OLPC יוצא לדרך » | למה מורים לא נוהרים לאמץ את הכלים האלה? » | בעתקת עבודות והתמודדות אישית » | נו כבר ... צריכים את המחשב בלמידה או לא? » | ואולי אין מוקדם או מאוחר בלמידה רשתית » | אין לנו, כנראה, במה להתבייש » | האם אנחנו באמת יכולים לקחת דוגמה מהפינגוונים? » | העתקה והדבקה כמיומנות רצויה » | אם יש רשת, האם גם צריכים קהילה? » 

יום שישי, 27 באפריל 2007 

לא ידענו שאנחנו מדברים פרוזה!

אינני יודע מתי (לפחות לאחרונה) התעורר שוב הדיון, אבל בבלוגים שעוסקים באינטרנט בתהליכי למידה התווספו מספר מאמרונים סביב הנושא של סביבות למידה אישיות (Personal Learning Environments – PLEs). בין הכותבים על הנושא יש בלוגרים שמנסים להגדיר את התופעה, ואחרים שמנסים לתבוע ראשוניות על המונח. למרות העיסוק הרב יחסית סביב הנושא, אני חייב להודות שאינני מבין על מה כל ההתרגשות.

מהו סביבת למידה אישית? לפי מארק ון הרמלין שהעלה ויקי על הנושא לפני בערך שנה (ואותם הדברים מופיעים גם בויקיפדיה) :
Personal Learning Environments are systems that help learners take control of and manage their own learning. This includes providing support for learners to

  • set their own learning goals
  • manage their learning; managing both content and process
  • communicate with others in the process of learning


  • and thereby achieve learning goals.

    A PLE may be composed of one or more sub-systems: As such it may be a desktop application, or composed of one or more web-based services.

    קשה להגיד שיש כאן משהו מרעיד עולמות. הרבה לפני המחשב והאינטרנט הוגים חינוכיים רבים ניסו לקדם תפיסות חינוכיות שיאפשרו ללומד לכוון את הלמידה של עצמו.

    אבל כדי להבין את המשיכה של ה-PLE צריכים לזכור שעם תחילת חדירת המחשב לתוך הסביבה החינוכית הוא פעל ככלי ששלט בלמידה של הלומד במקום לפתוח כיווני למידה עבורו. אפשר היה לקוות שעם האינטרנט המצב הזה השתנה, אבל הנוף החינוכי האינטרנטי של היום מלא ב-Learning Management Systems (כמובן שיש ראשי תיבות - LMS), מערכות המנסות להעתיק את הכיתה המסורתית לתוך הסביבה האינטרנטית, ולנתב את הלמידה למסלולים היררכיים המוכרים לנו כבר דורות רבים. לעומת אלה, ה-PLEs נשמעים כמו אוויר צח לנשימה.

    אבל האם אנחנו זקוקים לפלטפורמה על מנת ליצור סביבה לימודית שהיא "אישית"? נדמה לי שדווקא ההיפך הוא הנכון – סביבה אישית היא סביבה שהלומד מרכיב לעצמו, תוך בירור הכלים המתאימים לצרכיו ולדרכי הלמידה שלו.

    סקוט וילסון, בבלוג הנושא את השם שמתאר מאד בבירור את המיקוד שלו (The Personal Learning Environments Blog) משבח את ג'ורג' סימנס על משהו שהוא כתב:
    A worthwhile observation by George Siemens on the nature of PLE: PLE is a concept, not a product. It’s an unfortunate tendency especially in our sector to take a concept (PLE, e-Portfolio) and attempt to reify it as a product.

    עם הערות חשובות כאלה, יש טעם לקוות שהבלוג הזה, שהיתה בתרדמת בערך תשעה חודשים, אכן חוזר לפעילות.

    חלק מהדיון המחודש ב-PLEs, כזכור, מתרכז סביב השאלה של מי הרעיון. ג'יי קרוס, ב-Informal Learning Blog מנסה להסביר לנו שהוא, יחד עם מספר שמות ידועים בתחום, היה הראשון להגדיר את מונח. לקרוס יש דברים מעניינים להגיד את הנושא. הוא כותב, למשל:
    The concept is right but the terminology is wrong. PLEs aren’t P, L, or E.

    • Personal isn’t quite right because learning is social, and a PLEs include shared resources, folksonomies, and collaboration software

    • Learning gives the impression that PLEs are limited to learning experiences. Not so. The tools you learn with become the tools you work with. Why create something that makes it easier to connect with other people and the web, only to throw it away upon graduation?

    • PLEs are not an environment. The environment is the web, the workplace, home, or your playground: the Learnscape.

    ביל בנטלי, ב-Design of Knowledge בלוג משיב בתקפות לטענות של קרוס. הוא מראה בצורה די משכנעת שאין לקרוס ראשוניות – לא על הרעיון, ולא על המונח.

    אין ספק שכלים מסויימים יכולים להיות מתאימים יותר לתהליך של למידה אישית מאשר אחרים. בעצם, התפיסה הזאת נמצאת בבסיס של ההתעניינות בבלוגים, ובכלים כמו דלישס. כלים כאלה מאפשרים רשתיות – הם מאפשרים ללומד לקבל אחראיות על הלמידה שלו, תוך כדי שמירה על קשר עם לומדים אחרים, כדי לסייע ולהסתייע. לטעמי, זאת ההדגרה הטובה ביותר של סביבת למידה אישית. לעומת זאת, הנסיון להגדיר סביבה כזאת כתוצאה של השימוש בקבוצת כלים מסויימת ומגדרת מראש מסתכן בהפיכת ה-PLE ל-LMS. הסביבה האישית תאבד את אותם המאפיינים האישיים/רשתיים שנמצאים בבסיס הרעיון מלכתחילה.

    תוויות: ,

    מי אני?

    • אני יענקל
    • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
      ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

    ארכיון




    Powered by Blogger
    and Blogger Templates