האם אנחנו באמת יכולים לקחת דוגמה מהפינגוונים?
תוויות: חוכמת ההמון
אבל השבוע מצאתי את עצמי מגרד בראש ושואל את עצמי אם הוא באמת מסכים עם מה שהוא מפרסם. בכתבה בשם Why penguins have no commanding officer, סימנס מצטט, ללא ביקורת, ממאמר של קן תומפסון הנושא את אותו השם. תומפסון מסביר: But if they have no leader then how do they know where to go?
This is a good question because it reveals the essential difference between human teams and nature’s teams. The answer is that no single penguin knows where to go, but they know where to go as a group.
פינגוונים אמנם מגיעים ליעד שלהם, כנראה, ללא מנהיג (לעמן האמת, אינני בטוח שזה באמת נכון) אבל אין זה דוגמה של חוכמת ההמון, אלא של התנהגות אבולוציונית שהתאימה את הפינגוונים לתנאים הספציפיים בהם הם חיים. בתנאים אחרים אותם פינגוונים לא היו מסוגלים להסתדר, או להסתגל – ללא קשר למנהיג.
דווקא היכולת לא להגיע ליעד, להתבלבל וללכת לאיבוד, הן תכונות חיוביות ביותר שנמצאים, כנראה, רק אצל בני אדם. היכולת להתנהג בדרכים שאינן נכתבות "בטבע" שלנו, היא זאת שמאפשרת לנו לטעות, ללמוד מהטעויות האלו, וכך להתפתח.
אין לי אהבה יתרה למנהיגים או למנהיגות, אך מצד שני, אין לי ספק שהשפה הכתובה אפשרה לנו לרכז ידע ומומחיות בצורה כזאת שלא היינו צריכים תמיד לחזור על טעויות העבר, וכך לקדם את עצמנו במישורים רבים. הפינגוונים לעומת זאת, עוד ממשיכים שנה אחרי שנה לצעוד, עם או בלי מנהיגים, באותו מסלול.
