איך שגלגל מסתובב
תוויות: חוכמת ההמון, כלים חברתייםYou control the information age.
But the latest data on Internet participation reveals that only a very small percentage of Internet activity is related to users creating and publishing content. … Far less than 1% of visits to most sites that thrive on user-created materials are attributable as participatory, the remaining 99% are passive visits.
אשר עידן רומז על כך בכתבה במרושתים. הוא מכריז שבעתיד "כל גולש יהפוך למתכנת", ומצביע על הכלים שכבר קיימים שמאפשרים את זה. אין ספק שכמעט מדי יום נעשה יותר ויותר קל לבנות יישום קטן שיבצע איזושהי פעולה במחשב או באינטרנט, וכבר הסכמתי שאין לשלול את ההסברה שקו ישר מוביל מטופלר ומנגרופונטה ל-YouTube. ואם כן, למה לא?
נדמה לי שיש מספר סיבות שזה לא יקרה. נכון לעכשיו, מתקבל הרושם שרוב בני האדם מעדיפים להיות צרכנים פסיביים. (כזכור, למרות הכלים שמאפשרים זאת באינטרנט, אנחנו עוד רחוקים מאד מהיום שבו יותר מאפילו אחוז אחד של גולשים הופכים ליוצרים.) אם אנחנו נמצאים בעידן של "עשה זאת בעצמך", כיצד נסביר את המוני האנשים שמעדיפים לקנות את הארוחות שלהם במקדולנדס? (ונדמה לי שלפחות לגבי העתיד הלא כל כך רחוק, יהיה עדיין קל יותר להכין ארוחה מאשר להרכיב ישום במחשב.) אחוז לא קטן מבין הבלוגים שנפתחו עד היום בקושי זכו לחופן רשימות לפני שבעליהם שכחו מהם ועברו לעיסוק אחר. מה אפשר לעשות, קל יותר להיות צרכן, ובעצם, אין שום דבר פסול בזה. אם כולנו נהיה עסוקים בכתיבת הבלוגים שלנו, למי יהיה זמן לקרוא אותם? (כתבתי על הנושא הזה, באנגלית, לפני כמעט שנתיים.)
אין ברירה מאשר להתייחס גם לשאלת האיכות. יתכן שאלה שהשתתפו בכתיבת הספר A Million Penguins חוו חוויה מרגשת, אבל ספק רב אם רבים קראו את הספר מעבר לעמודים הראשונים. לא אופתע עם הרבה יותר אנשים קראו את הבלוג שליווה את הפרויקט מאשר קראו את הספר עצמו. (מעניין לבדוק, אם הדבר אפשרי, אם אחרי נעילת הפרויקט וחתימת הספר, אלה שהשתתפו בכתיבתו בכלל קראו אותו.) לצערי, בדרך כלל יש צורך במנה גדושה של אמונה כדי למצוא איכות של ממש בפרויקטים מהסוג הזה, או לחשוב שיותר מאחוז קטן מאד מהתכולה של YouTube באמת מצדיק צפייה.
מערכת חינוכית שואפת להעניק לתלמידיה את הרצון ליצור, ואת התחושה שהם מסוגלים ליצור. האפשרות להראות לתלמידים שהם לא צריכים להיות צרכנים פסיביים היא במרכז הקסם של כלי Web 2.0 בחינוך. כלים כאלה מהווים את התשתית שעליה הקונסטרוקטיביזם יכול לבוא לביטוי באופן ממשי. אבל זה לא יקרה אם לאור כל הגיג תפל נרים את הדגל של "חוכמת ההמונים", או אם נשלה את עצמנו שכל גולש אפילו יידע למה הוא עשוי לרצות לתכנת משהו. היה צפוי שאחרי שראינו את עצמנו במראה של Time, וקיבלנו את הפרס עבור איש השנה, נוריד קצת פרופיל. ואם אנחנו בכל זאת מחפשים דרך לתרום ליצירה האינטרנטית האדירה, מה יכול להיות מתאים יותר מלצפות בכוכב נולד, ולהצביע דרך הרשת עבור מי שמוצא חן בעינינו!
לפני 10 שנים עשיתי מחקר קטן לעבודה סמינריונית על מידת השימוש ב -listserv של ספריות המשרתות ילדים ונוער. היתה גישה לרשימת החברים, כך שידעתי בדיוק כמה אנשים מנויים ועקבתי אחרי האנשים שתרמו ל-listserv
גם אז הנוסחה שלך היתה נכונה. אחוז קטן של מנויים תרם את רוב החומר.
נשלח ע"י:
אנונימי | 03 מאי, 2007 23:51
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
נשלח ע"י:
אנונימי | 07 דצמבר, 2008 06:41
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
נשלח ע"י:
אנונימי | 07 דצמבר, 2008 06:41