« לדף הראשי | אוי, כמה שאני רוצה להסכים! » | לא כל כלי של ווב 2.0 בהכרח מתאים לחינוך » | האם ה-miscellany הוא סכנה לחינוך? » | עולם (רשתי) קטן? » | והלוואי גם אצלנו - ובקרוב! » | זה כן למערכת החינוכית! » | הכי טוב, להגיש עבודות בכתב יד » | אז מחשבים 1:1 טובים או רעים ללמידה? » | עוד על הכתיבה - והפעם, ממבט די אישי » | איך שגלגל מסתובב » 

יום שבת, 19 במאי 2007 

דיאלוג בהרצאות לא בדיוק הולך

הייתי בין היותר מ-100 המאזינים שהגיעו לאוניברסיטה הפתוחה לפני שבוע ליום עיון: eיחה: דיאלוגים ברשת. אינני יודע מה משך את רוב אלה שהגיעו. לא מעטים היו פנסיונרים שבוודאי מעוניינים בקשת רחבה של נושאים, ושמחים להגיע לימי עיון כאלה. אני מניח שהיו מספר חוקרים – מהאוניברסיטה הפתוחה ומבחוץ. שמחתי שהיו כ-10 אנשי חינוך (מדובר רק באלה שאני הכרתי או זיהיתי) שחשבו שהנושא חשוב להם – הרי לא מעט אנשי חינוך מנסים לשלב כלים חדשים לתוך תהליך הלמידה, ומעודד לראות אנשי חינוך שמעוניינים בהיבטים חברתיים ואפילו פילוסופיים של הכלים האלה, ולא רק הטכנולוגיים. אך מה לעשות, ונדמה לי שלפחות עבור אנשי החינוך, המפגש היה מאכזב.

ד"ר אורן סופר, מהאוניברסיטה הפתוחה, פתח עם הרצאה יחסית קצרה על "דיאלוגיות בעידן הדיגיטלי". היו לא מעט נקודות מעניינות בהרצאה הזאת. התרשמתי במיוחד מהקביעה שהמילה המדוברת נתפסת כ-"אירוע", ואילו המילה המודפסת כ-"אובייקט". יוצא שהאובייקטיביות היא, במידה לא קטנה, תוצאה של עידן הדפוס. סופר המשיך והסביר שעם הדיגיטליות נוצר מפגש בין עדויות שונות, האובייקטיביות קרסה, והדיאלוגיות נעשה לתפיסה הנורמטיבי בתרבות שלנו.

כל זה באמת היה מעניין, ואף מבטיח, אבל הוא גם מוכר, ולפחות במקורות שמהם אני יונק, די ידוע. חיכיתי לפיתוח, לתוספת, אבל לצערי זה לא הגיע.

המרצה השני היה ד"ר דוד לוין, גם מהאוניברסיטה הפתוחה, עם הרצאה שלו בשם "זוגות בסבך רגשות וחוטים: על קשרים המתהווים בעידן הדיגיטלי". נדמה לי שהנושא יכול להיות מאד מעניין, אבל אישית, אחרי דיווח על המחקר שלו, שפעם אחר פעם הוא הזכיר נמצא רק בשלבים ראשונים, לא הצלחתי לזהות את הייחוד בקשרים רומנטיים דיגיטליים שלוין חושב שהוא מצליח למצוא. כנראה שנצטרך לחכות לעוד ממצאים.

אחרי ההפסקה שמענו את מירן בוניאל-נסים, דוקטורנטית באוניברסיטה חיפה, על "כשהיומן יוצא מן המגירה - הבלוג כדיאלוג בין אישי ותוך אישי". כבר עם השם אפשר לזהות כאן משהו מעניין, ובוניאל-נסים היטיבה להראות שהשורשים של הבלוג נמצאים אי-שם בעבר ב-"יומני היקר" (שלמרות הכתיבה לגמירה, איכשהו קיבלה את האפשרות האמיתית של קוראים נוספים). בוניאל-נסים הביאה דוגמאות של כתיבה לבלוג אצל אנשים עם קשיים כמו הפרעות אכילה, ובחנה מה קורה כאשר אותה כתיבה, שעל פניה נראית אישית, פוגשת קהל. מקהל המאזינים מישהו שאל כיצד התגובות בבלוג שונות, למשל, מהשתתפות בפורום. נדמה לי שזאת שאלה טובה מאד שעדיין לא מקבלת תשובה מספיק ברורה, אבל אני מקווה שהחוקרת עוד תעמיק בנושא הזה.

המציגה האחרונה היתה כרמל וייסמן שדיברה על "יומני הרשת (בלוגים) כשיח פוליטי מזן חדש". וייסמן ציינה כבר מההתחלה שהנושא של בלוגים פוליטיים איננו הנושא שבה היא בדרך כלל מתמקדת. היא גם הביאה נתונים על היקף תופעת הבלוגים בישראל (נתונים שהיא פרסמה בבלוג שלה לפני זמן קצר). זה זמן מה אני קורא את הבלוג של וייסמן, ולמרות שאני בדרך כלל לא מרגיש צורך לראות את האישיות מאחורי הפרסונה, שמחתי על ההזדמנות לראות ולשמוע אותה. יש לה שטף נהדר, והיא מדברת בלהט. נדמה לי שהנתונים שלה על היקף הבלוגים בארץ נדיבים מדי (גם לא נראה לי שבלוג שזוכה לעדכון פעם בחודש הוא ממש בלוג פעיל), אבל טוב לדעת שמישהו בוחן את הנושא הזה. דווקא במקום לכתוב את המאמרון הזה, הקדשתי זמן רב מדי לקריאת התגובות בבלוג שלה למאמרונים שונים שלה – נדמה לי שזה יותר מעניין מאשר הדיון בין מספר בלוגרים שנעל את יום העיון. למרות שהרגשתי צורך לדווח על אותו יום העיון, נדמה לי שאין משהו בעל ערך שמצדיק דיווח מהקטע האחרון. (תקציר ההרצאה של וייסמן נמצא בבלוג שלה.)

ובכל זאת, מה לא היה? למדנו שאנשים כותבים בלוגים אישיים, ולמדנו שאנשים כותבים בלוגים שמנסים להשפיע – כאשר אותה "השפעה" הוגדרה (כך נדמה לי) השפעה על מקבלי החלטות בזירה הפוליטית. בנוסף, פגשנו בלוגרים ידועי שם (בדיון המסכם) שבחנו את הדמיון ואת השוני בין הבלוגים שלהם לבין הכתיבה העיתונאית שלהם. אבל לא פגשנו "בלוגוספירה" – לא בלוגוספירה רחבה, שבה (אולי) כולם דנים עם כולם על שאלות חברתיות, ולא בלוגוספירות צרות, מרחבים מוגדרים לפי נושאים ו/או תחומים שבהם בלוגרים מתייחסים לתחומים המקצועיים שלהם, ואותם נושאים זוכים לליבון לא על פלטפורמה מרכזית, אלא בכל הבלוגים השונים שדנים בנושא. וכצפוי, זה הנושא שבמאת מעניין אותי.

תוויות:

לא שאני צועק פה "קיפוח!!" אבל נשמע שההתייחסות היתה רק לשני קצוות הספקטרום קרי בלוגי "יומני היקר" ואלה שחורטו על דגלם לשנות את העולם או מינימום את המדינה. יש הרבה גווני אפור בצורה של בלוגים מקצועיים או בלוגים מתמחים כמו זה שאתה כותב למשל שמאפשרים לבעלי עניין בתחומים שונים להתבטא ולמצוא קהל.

יכול להיות שהגוון האפור הזה פחות מעניין מבחינת יום עיון כי הוא פחות אייטמי מבחורה אנורקסית שכותבת על ההתמודדות עם המחלה או פרשן פוליטי שדרך הבלוג מנסה להביא להפלת הממשלה בדרכו הגרפומנית הקטנה.

האזנתי ליום העיון באמצעות השידור באינטרנט, התקדמות טכנולוגית שאיפשרה לי לעסוק בעניינים נוספים תוך כדי שמיעת ההרצאה, יתרון טכנולוגי מומלץ.
כפי שאמר קודמי, חשתי אכזבה (אם כי לא גדולה, משום שקראתי את תוכנית יום העיון מראש) מכך שלא מצאו לנכון להזכיר את הבלוגים המקצועיים האיכותיים ואת השיח המתפתח בתוכם.
אני סבורה שיש מקום לבחון את התופעה בהסתכלות יותר רחבה ולא נקודתית ואת השפעתה הקיימת והפוטנציאלית (תוך ראיית הקיים בעולם ולא רק בביצתנו הקטנה). אני מקוה שהאקדמיה תרים את הכפפה.

א.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates