למידה, אינטרנט ... ומה שביניהם

נקודה מעניינת שגורמת לי לחשוב על האלגוריתם הכה מפורסם של גוגל שפועל על העיקרון של "אם לאתר של משה מקשרים 100 איש ולאתר של דויד מקשרים רק 10 אז האתר של משה יותר רלוונטי ושווה יותר". אני לא טוען שקיימת הקבלה מוחלטת וההבדל הבולט לעין הוא שבדיגג מדובר באנשים שמדרגים ולא במנוע חיפוש. עדיין, הדירוג של גוגל מתבסס בסופו של דבר על קישורים שאנשים יוצרים, גם אם הם לא חושבים על ההשלכות שיהיו לקישור הזה מבחינת האתר המקושר.

אפשר דווקא לטעון שהיתרון של דיגג הוא השימוש במנגנון סינון אנושי על פני מנגנון טכני שמעצם היותו כזה סובל ממספר מגבלות לא מבוטל כמו חוסר היכולת להבין הקשרים. אני נוטה להסכים עם הקביעה שלא כל מה שפופלארי הוא איכותי אך היא דורשת לדעתי הגדרה של אותה איכות. אם זמר מסויים מצליח לכבוש את דעת הקהל ולזכות בתחרות כנראה שהיה בו משהו יותר מוצלח מהאחרים ולכן הוא יותר איכותי. אם משווים את השירה שלו לזאת של זמר מקצועי אפשר יהיה לטעון שהוא הכל חוץ מאיכותי.

אם כבר מדברים על פופלריות ואיכות בהקשר של חינוך הדוגמא שקופצת לי מיד לראש היא ויקיפדיה השנויה במחלוקת שהיא מאוד פופלרית מכל מיני סיבות אך האיכות שלה במקרים לא מעטים מוטלת בספק. הפופלריות שלה היא תוצאה של הזמינות ולאו דווקא של התוכן. אני לא חושב שאי פעם קראתי מישהו מהלל את ויקיפדיה מאיזושהי סיבה חוץ מהעובדה שהיא פשוט קיימת ונחה לשימוש.

תודה לאמיר על מספר נקודות מאד חשובות, נקודות שמצדיקות התייחסות נוספת. אכן, ה-Page Rank של גוגל הוא, במידה מאד משמעותית, מדד של פופולאריות. אבל לא רק מדובר בעובדה שדירוג גבוה יותר בתוצאות איננו בהכרח מצביע על איכות; אותו דירוג גם איננו מצביע על מידת הרלוונטיות של דף מסויים לצרכים של המחפש. כאשר מנועי החיפוש מוסרים לנו שהם מוצאים את המידע הטוב ביותר עבורנו, מעטים מדי שואלים בחזרה כיצד המנוע יודע מה אנחנו באמת רוצים למצוא. באותה מידה ש-100 כניסות לאתר של משה, לעומת ה-10 לאתר של דוד, אינן עושות את האתר של משה "איכותי" יותר, מספר גדול יותר של קישורים לאתר כלשהו איננו מבטיח שהמידע שנמצא בו תואם את הצרכים של המחפש בצורה טובה יותר מאשר אתר שמקשרים אליו פחות.

לצערי, לעתים קרובות מדי התלמיד בסך הכל רוצה למצוא דף שהוא יכול להעתיק, ועל פי רוב המטלות שהוא מקבל מהמורה מאפשרות, ואף מעודדות, זאת. נוצר מצב שבו התוצאות הראשונות של חיפוש בגוגל אכן נותנות את הדף המתאים ביותר, והשיטה מנציחה את עצמה. היה אולי עוזר לו מורים היו מראים לתלמידים שלהם שאפשר לברור הלאה לתוך דפי התוצאות הנוספים, או (מותר לחלום?) מנחים את התלמידים לחפש שאלות דרך החיפושים שלהם במקום לחפש תשובות, אבל מפני שרוב המורים אינם יודעים לעשות את הדברים האלה, ספק שהם יוכלו ללמד את התלמידים.

ובנוגע לוויקיפדיה, אין ספק שחלק גדול מהפופולאריות שלו נובע מהזמינות. כמובן שהמסנגרים שולפים את ה-"מחקרים" שמראים שמהימנותה איננה נופלת מזו של הבריטניקה, והמקטרגים מצביעים על דפים תפלים ועל טעויות גסות, אבל הוויכוח הפסיק להיות מעניין כבר מזמן. בסופו של דבר, בעידן של מזון מהיר, אין פלא שתלמידים יבקשו גם מידע מהיר.

אני לא יכול שלא לחשוב האם המשפט "מנחים את התלמידים לחפש שאלות דרך החיפושים שלהם במקום לחפש תשובות" הוא קצת נאיבי, בייחוד כשאני נזכר בשנותיי כתלמיד (יליד 78). למרות שהייתי מוגדר אני מניח כתלמיד חרוץ ומשקיען עבודות סיכום וחיפוש מידע היו מסתכמות כמעט תמיד בהעתקת ערך מאינציקפלודיית אביב שלכולם היתה. אף אחד מהילדים בני ה-9 לא עשה את זה מתוך עצלות אלא כי זה מה שאמרו לנו לעשות "תסכמו את נושא העלייה" למשל. אני לא חושב שבגיל הזה וגם בגילאים יותר מתקדמים יש כל כך את היכולת או המוטיבציה להשקיע יותר מידי אמצעים מנטאלים. סה"כ מדובר פה בילדים ולא סטודנטים לשנה שנייה בבר-אילן.

אני לא יכול שלא לחשוב שההבדל בין הדור שלי לדור שכולם מבכים עליו היום הוא שאני ניגשתי למדף בסלון ושלפתי את האינדקס של "אביב" והילדים היום ניגשים למחשב ושולפים את גוגל ומגיעים ל"כרך" המתאים בויקיפדיה. אני לא טוען שצריך לקבל עצלות של תלמידים כדבר מובן מאליו ודווקא בעידן הטכנולוגי הנוכחי קיימת אולי הזדמנות לבדוק כיצד אפשר לעורר עניין, דבר שהיה קשה לעשות עם ספרים בסופו של דבר. אני לא רוצה להשמע פסימי אבל צריך לזכור שבשביל המון ילדים (וגם לא מעט מבוגרים) למידה היא חוויה שניכפת עליהם ובדרך כלל רק בגיל יותר מבוגר לומדים להעריך את החשיבות שלה, כך שהרצון לצאת ידי חובה ולעשות קופי-פייסט מויקיפדיה או מקור אחר אינו כזה מזעזע.

אם לחבר את זה כל זה לנושא המקורי, אז באותה מידה חברה' צעירים שמשתמשים בדיגג מרגישים בצורה לגטימית שהמון האנשים משמש אינדיקציה מספקת לאיכות החומרים. אם כולם קונים זה סוני זה אומר שהסוני היא חברה טובה, לא? ההגיון הזה שעובד כל כך טוב אצל מבוגרים לדעתי עובד פי 10 על ילדים שמחפשים לטאטא את השיעורי בית בחמש דקות ולהתפנות לעיסוקים שבאמת מעניינים אותם בחיים.

תזכורת כואבת למדתי כרגע – אל תכתוב תגובות ארוכות כשיש בעיות תקשורת.
אז אתמצת את מה שכתבתי באריכות:
פיתחנו באחרונה מנגנון דמוי דיג - http://www.ort.org.il/popular/
המטרה שלנו הייתה להציף חומרים מתוך אוקיינוס המידע שיש אצלנו – מיליונים של פריטי תוכן. מיותר לציין שקיבלנו תגובות שליליות מ-2 סיבות עיקריות.
1. הדרך שעשינו את זה – החלטנו שכולם חייבים להשתמש בזה.
2. חוסר הבנה – אנשים לא מבינים את החשיבות.
עדיין לא השקנו את המערכת באופן מלא אלא נותנים לה לרוץ ברקע לצבור נתונים ואז נבצע השקה רועשת.

תודה לשרון על ההפנייה. אכן, ידעתי על הכיוון הזה באתרים של אורט, אבל לא חשתי בקיא מספיק לדווח עליו (וגם שמתי לב שהוא עדיין לא הושק באופן מלא). אשמח אם שרון ימשיך לדווח – או כאן, או, כמובן, בבלוג שלו - על השימוש, על הקשיים, וכמובן גם על ההצלחות. האם המערכת תשתלב עם מערכות אחרות, כך שאם נחפש באינדקס של אורט חומרים על היסטוריה, נקבל תוצאות המדורגות גם לפי כדאיות החומרים בעיני מנהלי האינדקס וגם בעיני המשתמשים? האם תהיה חלוקה בין ה-"אהבתי" של תלמידים לבין ה-"אהבתי" של מורים? (אינני יודע אם הדבר רצוי או לא, אבל אשמח ללמוד על השיקולים השונים של מתכנני המערכת).

שלום, אמיר,
שמי דוד ואני עושה מחקר בבר אילן בנושאים מאוד לנושא שדיברת עליו בפוסט הזה.
יש לי הערה חשובה כאיש חינוך. כאשר תלמידים מדרגים זה לזה את החומר שהם יצרו, נוצר פה תהליך של דחיקת חלק גדול מהתלמידים אל הספסלים האחוריים של הלמידה, חלק קטן מהתלמידים יזכה לרייטינג גבוה וכל השאר ידשדשו. דבר זה הוא הרסני לתהליך הלמידה הדורש חוויות של הצלחה והבניית מסוגלות עצמית ועלול אף להזיק באופן בלתי הפיך ליכולות הלמידה של תלמידים אלו בנושא הנלמד.