המרחב הצטמצם, אך מה לגבי הגירויים?
תוויות: הרהוריםHow children lost the right to roam in four generations
It was 1926 and his parents were unable to afford the fare for a tram, let alone the cost of a bike and he regularly walked six miles to his favourite fishing haunt without adult supervision.
Fast forward to 2007 and Mr Thomas's eight-year-old great-grandson Edward enjoys none of that freedom. the mental health of 21st-century children is at risk because they are missing out on the exposure to the natural world enjoyed by past generations.
בתקופה שבה המרחבים היו פתוחים אבל האמצעים היו מעטים, בית הספר היה מקום שפתח את העולם לתלמיד. בתקופת הרב סב מרבית הגירויים החינוכיים נמצאו בתוך בית הספר, וילדים צמאי דעת באו לבית הספר כדי לעיין בספרים, להביט דרך מיקרוסקופ, ללמוד על מקומות רחוקים, ועוד. היום, אלה, והרבה יותר, זמינים לילדים מתוך הבתים שלהם, ואילו סביבת בית הספר דלת גירויים. במקום להחשף, כאשר התלמיד של היום שנכנס לבית הספר, מרחב הלמידה שלו מצטמצם. והנסיון לחסום את הגישה לכלים אינטרנטיים חברתיים רק מצמצם את המרחב הזה עוד יותר. המאמר רומז שאנחנו מגבילים את הילדים שלנו במרחב הפיסי, אבל למרבה הצער, המגבלות הן גם במרחבים המידעיים והרגשיים.
אתה צודק, כמובן לגבי כמות הגירויים. אבל יש עוד נקודה שעושה עוול למרחבי התנועה של הילדים היום.
אני מבין שבמאמר (שלא קראתי, סומך עליך) מדובר על תחום התנועה שלהם לבד. נכון, היום הילדים מסתובבים לבד בשטח הרבה יותר מצומצם.
סכנות הרחוב גדולות, ודאגת האבא גדולה אף יותר.
לעומת זאת, ביחד איתנו, ההורים, הילדים נעים הרבה יותר ממה שרב סבא של רובנו חלם לעשות בגיל 8.
בתי היתה בת שנה וחצי כשטסה בפעם הראשונה לאנגליה. אני הייתי בן 30. וזו היתה הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל (למעט סיני ולבנון).
יותר מכך - הילדים שיצאו לשוטט לבד עשו זאת גם מחוסר השגחה ותשומת לב הורית. רוב ההורים עבדו קשה, שעות ארוכות, ולא יכלו לצאת עם הילדים אחר הצהריים לפארק. כמה פארקים היו אז בערים בכלל?
הרי אם נבדוק, סבא רבא של כותב המאמר היה כנראה שייך לאלה שיכלו, או שלא, להרשות לעצמם לצאת. לכמה ילדים בימיו היה בית ששווה להישאר בו, ובית-ספר שאפשר לסיים בו 12 כיתות?
נשלח ע"י:
יוחאי | 20 אוגוסט, 2007 11:43