« לדף הראשי | ראיון עם סטיבן דאונס - בעברית » | הטוב והמכוער ב-Web 2.0 » | לא רק טקסט, אבל לא לוותר עליו » | לאור זה, המצב בחינוך כמעט נראה סביר » | תוצאה בלתי נמנעת של שילוב הבלוג בכיתה? » | כדאי (מאד) לנסות » | צעד צפוי, ובכל זאת מבורך » | קצר ולעניין (ובכל זאת מאריכים טיפה) » | נחמד, אבל לא מי יודע מה נחוץ » | לא רק בחינוך חוששים מ-Web 2.0 » 

יום שישי, 5 באוקטובר 2007 

רעיון נחמד ... אבל לא בהכרח ישים

לבלוגים שימושים, ויעודים, רבים. הם מסוג הכלים שיכולים להתאים את עצמם למגוון מצבים. פעמים רבות (רבות מדי?) כבר כתבתי שמבחינתי השימוש בבלוג ככלי המארגן והמתעד את פעולות החקר של התלמיד ושל כיתה שלמה הוא השימוש שנראה לי המבטיח ביותר. אבל מתברר שאנשים אחרים ממשיכים למצוא דרכים חדשות ומקוריות לשלב בלוגים בתהליכי למידה. לפני מספר ימים התפרסם מאמר בניו יורק טיימס בו קראנו על מורה לספרות בניו ג'רסי שנותן שיעורי בית להורים של תלמידיו. יש חלוקה בין המטלות של התלמידים, והשיעורים שההורים מקבלים:
The ninth graders complete their assignments during class; the parents are supposed to write their responses on a blog Mr. Frye started online.

בעצם, מדובר ברעיון מאד פשוט. במאמר בטיימס המורה מסביר:
The point, he said, is to keep parents involved in their children’s education well into high school. Studies have shown that parental involvement improves the quality of the education a student receives, but teenagers seldom invite that involvement. So, Mr. Frye said, he decided to help out.

“Parents complain about never getting to see their kids’ work,” he said. “Now they have to.”

המאמר ממשיך ומציין שלא כל ההורים מתלהבים משיעורי הבית, אבל במשך שלוש השנים שהמורה מפעיל את התוכית הזאת, רק הורה אחד סירב להשתתף. ואם כך, נדמה שיש לנו כאן שימוש נהדר בבלוג. הרי בין היתרונות של התקשוב בחינוך נמצא פתיחת יום הלימודים להכיל שעות מחוץ לבית הספר, וגם הרחבת "קהילת הלומדים". ובוודאי אי-אפשר להתלונן אם תלמידים והורים מתחילים לשוחח ביניהם, אפילו באמצעות בלוג, על ספרות.

לאור זה, מעניין לקרוא את התגובות, כמעט 40 במספר, למאמר. יש מספר מורים שמציינים שמדובר ברעיון נפלא, אבל הרוב הגדול של ההורים מדגישים שהם לא התלמידים, ואין הם צריכים לקבל שיעורי בית. מורה אחד כותב שכמורה הוא אוהב את הרעיון, וכהורה הוא מתעב אותו. כהורה שמאד מעורב בשיעורים של ילדיו, אני יכול להעיד שלו המורים של ילדי היו נותנים לי שיעורים כאלה, הייתי משבח את היוזמה ... ומחפש דרכים להתחמק מזה.

ואך כך, מה קורה כאן? נדמה לי שהכלים של Web 2.0 מערערים מוסכמות בקשת רחבה של תחומים. הנושא של "סמכות המידע" מאד מוכר כבר, אבל הם חודרים אפילו לתחום כמו הגמשת המרחב הלימודי, והכנסת הבית לתוך המרחב של בית הספר. אבל הטשטוש הזה פועל לשני הכיוונים. לא ברור כיצד הבית יגיב לחדירת בית הספר לתוך התחום שלו ... אך גם כיצד ייראה בית הספר בעקבות זה כלל אינו ברור.

תוויות: ,

דאונס דיבר בראיון שבפוסט הקודם על האפשרות שלהטוטן ייכנס ויגיב לדברים שתכתוב ילדה שחקרה את הנושא
אני חושבת שנוכחות מבוגרים בתור קהל מגיב עשויה להעשיר את השיח בכל מקרה.
איריס

תודה, איריס, על התגובה שלך. ברשותך, אבקש להוסיף. נדמה לי שכל אמצעי שמרחיב את המטלה הבית ספרית המסורתית מ-"בין התלמיד למורה" למשהו רחב יותר הוא מבורך. אנחנו רוצים שתלמידים ילמדו שהכתיבה איננה סתם הדרך שבה הם מראים למורה שהם למדו משהו (או לפחות ביצעו את המוטל עליהם) אלא שהיא אמצעי תקשורת של ממש. בלוגים, וכלים אחרים, כמובן יכולים לתרום בכיוון הזה. אני משוכנע שמעורבות של הורים בדרך של תגובה על הנלמד בכיתה, ועוד יותר טוב, של השתתפות בדיון, היא דבר רצוי. עם זאת, צריכים להבחין בין להזמין הורים להשתתף בדיון, לבין לחייב אותם.
אבל נדמה לי שבתי ספר שיפתחו את שעריהם (הווירטואליים, על פי רוב) כדי לאפשר דיון לא רק בתוך הכיתה אלא גם עם גורמים מחוץ לכיתה אשויים לגלות שהמקום הבלתי מעורער של בית הספר במרכז חווית הלמידה של התלמיד לא יוכל להחזיק מעמד עוד זמן רב. וכמובן, כלל לא בטוח שזה דבר רע.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates