מעז יוצא מתקתק?
אבל העלייה הגדולה במחירי הדלק, והמשבר הכללי באופן כללי, גורמים להתעניינות מחודשת בקורסים מקוונים. פתאום, כאשר הנסיעה לקמפוס נעשית יקרה מאד, כדאי ללמוד דרך האינטרנט. גם אם סטודנטים לא מתלהבים מהאפשרות של קורס מקוון, מבחינה כלכלית ברור שכדאי להם לנסות ללמוד בדרך הזאת.
אוהדי הלימוד המקוון מוצאים בזה קרן אור. הנה, אם לא מאהבת מרדכי, אז לפחות משנאת המן, שוב מעודדים קורסים מקוונים. ואכן, יש בכך מידה של הגיון. אבל כאשר סטודנט מחליט ללמוד מהבית בקורס מקוון התמונה שיש לו בראש איננה בהכרח תואמת את התמונה שיש אצל אוהדי הלימוד המקוון, אצל אלה שבונים את הקורסים האלה. על פי רוב הסטודנט מתאר לעצמו קורס בהתכתבות. הוא מצפה שיהיה עליו לקרוא פרקי קריאה המוגשים לו (מבלי שהוא יצטרך לגשת לספריה), ואז יהיה עליו להגיש עבודה. לעומת הסטודנט, חלוצי הלימוד המקוון חולמים על תהליכי למידה דינאמיים ואינטראקטיביים. הם מקווים ליצור קהילה לומדת שצומחת מהשימוש המקורי בכלים אינטרנטיים חדשים. הם מצפים ליצור חוויה לימודית ייחודית. עדיין מוקדם מדי לדעת, אבל אפשר לצפות שצפויה להם אכזבה כאשר הסטודנטים לא יענו בחיוב לחוויה הלימודית שמוצעת להם.
ואצלנו? מחירי הדלק כבר גבוהים מאד. עליה נוספת לא תיצור מצב חדש שיצריך שינוי בהסדרי הלימוד של סטודנטים. לעומת זאת השבתת הלימודים בקמפוסים בדרום הארץ בעקבות ירי הטילים כן יוצרת מצב חדש. והמצב החדש הזה, כמו עם מחירי הדלק, יוצר את הצורך בלימוד באמצעות האינטרנט. לכאורה מדובר בשעתה היפה של הלימוד המקוון. הטכנולוגיה, הרי, קיימת. אפשר להפעיל דרכה יחידות לימוד שיאפשרו לסטודנטים ללמוד מבלי להגיע לקמפוס, וכך נוכל להוכיח את הכדאיות של האינטרנט בהשכלה הגבוהה.
יכול להיות שזה קורה, אבל מהמקום שממנו אני צופה על המתרחש אינני אופטימי. ההנהלות מבקשות מהמרצים להכין יחידות לימוד אינטרנטיות שאליהן הסטודנטים יכולים להגיע מבלי לצאת מהבית, ולא מעט מרצים נענים לאתגר. אבל התוצאות דלות וחסרות מעוף. אפשר, כמובן, להבין את זה. למי יש ראש לבניית יחידת לימוד אינטראקטיבית? בקושי יש כוח לשלוח לסטודנטים מאמר לקריאה והנחיות לסכם אותו. וספק אם לסטודנטים יש השקט הנפשי לעשות את המוטל עליהם. כל זה מובן ומוצדק. לא מדובר בתירוצים, אלא במציאות. ובכל זאת, אני חושש שהתוצאה תהיה שהמרצים שמתנסים בדרך הזאת לא ימצאו שום ייחוד בלימוד המקוון, אלא יתרשמו שמדובר בסך הכל בשיעורים בהתכתבות. וכאשר נגיע לימים רגועים יותר, וננסה לשכנע את המרצים להמשיך להתנסות בקורסים מקוונים, התמונה שתהיה להם בראש תהיה של אותה למידה מרחוק שאפשר לקיים באמצעות דואר ישראל. ספק אם מרצה ירגיש שיש טעם להשקיע בבניית קורס כזה, במקום פשוט להמשיך בקורסים פנים אל פנים. אני מקווה שאתבדה, אבל אני חושש שזה לא יקרה.
כסטודנטית (כמעט לשעבר) באוניברסיטה הפתוחה, חוויתי מספר קורסים מקוונים שהפורום הפעיל שלהם וקהילת הלמידה שנוצרה היוו חווית למידה קרובה לאופטימלית. הקורסים לוו במפגשי רשות פא"פ(שברובם לא ביקרתי)ואף לעיתים במפגשים ששודרו סינכרונית או א- סינכרונית. במלחמת לבנון השנייה כתבתי מבחן בית (בעוד הטילים נופלים מסביב), בשיתוף פעולה מלא עם עמיתיי לקורס ועם המנחה- בטכנולוגיה ה"מיושנת" של שימוש בפורום.
אף שהדגם של האוניברסיטה הפתוחה אולי ייחודי בהיבטים נוספים, אפשר לאמץ חלק מהמאפיינים של אותה למידה מקוונת איכותית שאינה תואמת את הסכימה של קורס בהתכתבות המתואר כאן.
א.
נשלח ע"י:
אנונימי | 13 ינואר, 2009 21:29