« לדף הראשי | עזרה דרך הרשת בזיהוי הלא ידוע » | אור צנוע ... אך מאיר למרחקים » | הצגת שני צדדים איננה בהכרח ניטרליות » | ועכשיו מה נסביר לתלמידים שלנו? » | בשביל מה? » | במקרה הזה, העדר דיגיטאליות איננו הבעיה » | לא בהכרח מילים ריקות מתוכן » | סיכום ביניים מרשים ביותר » | האם זה טוב שאנחנו מסכימים? » | יופי! אבל מה הקשר כאן לחינוך? » 

יום רביעי, 31 בדצמבר 2008 

היה או לא היה?

יש המשוכנעים שאדוורד אואנס (Edward Owens), הפיראט שלא היה, עושה יותר נזק היום מאשר הוא לכאורה עשה בחייו ... הבדויים. אואנס, שלפי הביוגרפיה הקצרה שלו היה אולי הפיראט האמריקאי האחרון, ונפטר רק בשנת 1938, הוא המצאה של סטודנטים בקורס בהיסטוריה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון שבמדינת וירג'יניה. כיאה לסיפור כולו, שם הקורס הוא "לשקר אודות העבר". הסטודנטים בקורס לא רק יצרו את אואנס וחיברו לו ביוגרפיה, אלא גם יצרו סטודנטית בדוייה שחקרה את ההיסטוריה של וירג'יניה וחשפה את הסיפור הבלתי-צפוי של אואונס. אולי כצפוי, אותה סטודנטית, שקיבלה את השם ג'יין בראונינג, דיווחה על השלבים השונים של העבודה שלה בבלוג שהופיע מתחילת ספטמבר ועד תחילת דצמבר, עם עוד מאמרון אחרון באמצע דצמבר בו היא חושפת את העובדה (שפורסמה כבר אז גם בעיתונות) שמדובר במתיחה. בנוסף ל-"מידע" המילולי הרב ש-"נאסף" אודות אואנס, בבלוג יש מפות וצילום של הצוואה של אואנס, וכמה סרטים. (כדאי לעיין גם בדף על אואנס בוויקיפדיה לפני חשיפת המתיחה.)

כתבה על המתיחה שהתפרסמה ב-Chonicle of Higher Education (הכתבה המלאה זמינה רק תמורת תשלום, אבל היא נמצאת במלואה במטמון של גוגל), מצטטת את המרצה של הקורס שמסביר:
History classes aren't often as much fun as they could be.... An awful lot of history classes are the passive-learning model, where the professor dispenses and the students consume. It's an efficient model. There's no evidence that it actually results in learning.
הוא בוודאי צודק, ואין ספק שעל מנת לפתח מתיחה מוצלחת הסטודנטים בקורס היו צריכים לחקור את התקופה, להכיר את הגיאוגרפיה של האיזור בו הפיראט פעל, להבין קצת על החברה ועל הכלכלה שבתוכן הוא פעל, ועוד. במילים אחרות, הם בוודאי למדו המון.

רבות מהתגובות בבלוגוספירה החינוכית שהתייחסו למתחיה הזאת היא סלחניות כלפיה, והיו גם בלוגרים שהגיבו בהתלהבות. קתי דייווידסון, למשל, טוענת שהמתיחה חכמה, מהנה, ומעניינת. היא מוספיה:
It doesn't take the Internet to perpetrate a hoax, but it is always a good reminder that we must be careful and cautious and think carefully about the credibility of what we read.
מיכאל פלדשטיין מסכים, אבל הוא הרבה פחות סלחני. לפי דעתו, אין פסול במתיחה – הוא אפילו מודה שהרעיון די מוצא חן בעיניו. אבל כאשר משתמשים בוויקיפדיה כדי לבסס את המתיחה, הוא חושש שזה מערער את האמינות של מקור שרבים שמחים לנצל כל הזדמנות לפסול, והוא רואה בכך פגיעה שהיא כמעט בלתי-נסלחת. הוא כותב:
Think of it this way. Suppose there was a community garden in town. A botany professor wanted to teach his students about the dangers of shoddy pest control. So he encouraged his students to plant a crop in the community garden and deliberately infect it with aphids. Sure enough, the other plots in the garden became infected too. Would that be OK?
ג'ורג' סימנס מודאג פחות מאשר פלדמן. דעתו דומה לזו של דיוודסון. אבל מה שמעסיק אותו איננו התהליך הלימודי שהסטודנטים עברו, אלא, כמו פלדמן, ההשתמעויות של פרסום המידע כאילו שהוא אמיתי. הוא כותב:
This project is not about Wikipedia or even the potential fallibility of user-generated content. This project highlights the importance for everyone, even so-called experts, to be constantly vigilant about all information sources. Everyone who encounters information online should be aware that it can be easily created by anyone. ... Information is now validated at the point of consumption, not creation.
אני די מסכים עם סימנס, אם כי עוד לפני המתיחה על אואנס הפיראט לא חסרו לנו דוגמאות שמלמדות אותנו שהיום חובת האימות נמצאת בידי צורך המידע ולא בידי מי שיוצר אותו. אבל נדמה לי שהמסקנה המתבקשת מהשימוש בוויקיפדיה כמקור שבו המתיחה הזאת הופיעה, איננה המסקנה שממנה מסנגרי ויקיפדיה חוששים. הם חוששים שהשימוש הזה מערער את האמינות של ויקיפדיה, אמינות שהיתה רעועה עוד לפני-כן. אני דווקא מסיק מסקנה הפוכה – שהשימוש בוויקיפדיה מצביע על המידה שבה היא כבר התקבלה בחברה בכללותה כמקור. בעצם, הסיפור הזה מצביע על חוזקה של ויקיפדיה. אבל מה שמעציב אותי בכל הסיפור הזה הוא שהדיון סביב הלגיטימיות של השימוש בוויקיפדיה מסיט אותנו מהתייחסות חיובית לתהליך הלימודי המרשים והמשמעותי שהסטודנטים שעמלו על מנת לבנות את המתיחה הזאת עברו.

תוויות: , ,

ואם באתיקה עסקינן-
כמה קל להיות פיראט,
למה לשלם כשאפשר פשוט ל"תחמן"...
ג'יי-
תרצה בכך או לא,
גם הבלוג שלך הוא מקור מידע ברשת.
ובעצם, למי עלי לבוא בתלונות?
הרי "יוצרת המטמונות" מעמידה זאת לרשותנו. מה, לא נשתמש?
אלישע

ההערה של אלישע מחייבת הסבר ממני בנוגע לשימוש בקישור למטמון של גוגל.

הכתבה ב-Chronicle of Higher Education, כמו רוב החומרים שמתפרסמים שם, היתה פתוחה במשך שבועיים. אני קראתי אותו עוד בתקופה הזאת, אך כאשר חזרתי אליו כדי ליצור את הקישור מצאתי שאותה תקופה כבר עברה. בכך יש בעיה לא קטנה, ולא רק מפני שיש באותה כתבה מידע חשוב על הפרויקט של הסטודנטים. ה-Chronicle, בעצם, היה מאד מעורב בכל הסיפור. הוא היה בקשר עם מרצה הקורס ותיאם איתו את חשיפת המתיחה.

בגלל זה, חלק חשוב מהסיפור נמצא ב-Chronicle, וקשה להבין את ההתרחשות, וההתייחסויות אל המתיחה, בלי הכתבה הזאת. ברור לי שה-Chronicle מייחס לסיפור המתיחה חשיבות, ונדמה לי שהוא פוגע בעצמו כאשר הוא חוסם את הגישה את הכתבה - כתבה שכזכור היא אחד המקורות החשובים להבנת כל הסיפור הזה. נדמה לי שהאפשרות לקרוא את הכתבה חשובה יותר מאשר הנזק הפיננסי האפשרי שנגרם ל-Chronicle בכך שקוראים אותה ללא תשלום.

ג'יי-
"דין פרוטה כדין מאה".
לו אני במקומך, לא ההיתי מפרסם בכלל את הפוסט הזה, המבוסס על מקור שהערך החינוכי מישני בעיניו כנגד ערכים אחרים.
הבלוג שלך עוסק ע"פ הגדרתו בשילוב האינטרנט בלמידה, ומהגדרה זאת יש לגזור ,לראות עיני, את תכניו.
אלישע

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates