« לדף הראשי | יופי! אבל מה הקשר כאן לחינוך? » | דיוקן המהפכן כמורה מסורתי » | תל למחשב את אשר למחשב » | האם פשוט יכול להיות פשוט מדי? » | סיבה אחת אפשרית לכך שלא לוקחים אותנו ברצינות » | בינתיים אני עדיין מעדיף מילים וצילומים » | סיפור שצומח מתנאיי השטח » | לא עמידה על כתפיים, אלא טיפוס משותף » | לא על החינוך לבדו » | מה יש, בסך הכל, בכתובת? » 

יום חמישי, 11 בדצמבר 2008 

האם זה טוב שאנחנו מסכימים?

כתבה של השבוע הקודם בניו יורק טיימס בוחנת (באופן די שטחי, ובכל זאת מעניין) את המקום של עבודה משותפת בתהליכים יצירתיים. הכתבה נפתחת:
DESPITE the enduring myth of the lone genius, innovation does not take place in isolation. Truly productive invention requires the meeting of minds from myriad perspectives, even if the innovators themselves don’t always realize it.
אבל למרות שבתחילת הכתבה אנחנו קוראים שהיצירה זקוקה לעבודה משותפת, ואיננה צומחת מאדם יחיד שיושב לבדו, מבודד מאחרים, בהמשך הכתבה מספרים לנו שהקבוצה לא תמיד מהווה סביבה מתאימה ליצירה. הכתבה מביאה את דבריו של מומחה אחד בתחום חידושים והמצאות שמתייחס לטכניקה של סיעור מוחות:
Brainstorming, Mr. Boyd says, is the most overused and underperforming tool in business today. Traditionally, brainstorming revolves around the false premise that to get good ideas, a group must generate a large list from which to cherry-pick. But researchers have shown repeatedly that individuals working alone generate more ideas than groups acting in concert.
האסוציאציה שמתעוררת אצל ג'ורג' סימנס בעקבות קריאת הכתבה דומה מאד לנושא שאליו אני חוזר כאן לעתים קרובות:
Collaboration involves individuals contributing their unique perspectives, not a type of faceless mob with an identity all its own. The individual view of collaboration has always been an issue for me in using wikis. Wikis overwrite individual contributions....
שמחתי לקרוא את דבריו של סימנס – אם כי לא מפני שאינני רואה כדאיות רבה בשימוש בוויקיים בחינוך, אלא מפני שסימנס מתמקד בחולשה המרכזית של הוויקי בחינוך, חולשה שנובעת מהרצון לאמץ כלי "חדש" מבלי לבחון לעמוק לא רק את יתרונותיו, אלא גם את חסרונותיו. אין ספק שהוויקי מעודד עבודה משותפת, אבל ה-"שותפות" שבאה לביטוי דרכו איננה בהכרח ה-"שותפות" שמצמיחה יצירה אמיתית או משמעותית.

מעניין שהקטעים מתוך הכתבה של הטיימס שסימנס מצטט הם אותם הקטעים שאני סימנתי לעצמי כאשר קראתי אותה. הראשון כבר מופיע בתחילת המאמרון הזה, ואילו השני מצביע על המסקנה המתבקשת מהקטע הראשון:
The best innovations occur when you have networks of people with diverse backgrounds gathering around a problem.
השימוש במילה "רשת", במקום בקבוצה או בקהילה למשל, איננה בחירה סתמית. קבוצה של אנשים שעובדים על אותה משימה איננה אותו הדבר כמו רשת של אנשים שבה כל אחד מתמקד במשימה שהוא הגדיר לעצמו, אך באותו הזמן ניזון מאחרים וגם תורם להם. לטעמי, אפשר לראות כאן את ההבדל הבסיסי בין הבלוג לבין הוויקי, ואת הסיבה שבגללה אני רואה יתרון בבלוג. זה גם יכול להסביר למה חלק לא מבוטל מהפידים בקורא ה-RSS שלי הם של בלוגים של אנשים שלעתים לא מעטות אינני מסכים איתם. רק כאשר אני דואג להשאר פתוח לגישות אחרות משלי, אני מצליח לחדד, ולפתח, את הגישה שלי.

אבל אם זה נכון, נדמה לי שאין מנוס מלשאול עוד שאלה – האם העובדה שסימנס ואני מסכימים כאן היא באמת דבר חיובי?

תוויות: , ,

היי ג'יי-
שתי הערות שעלו בדעתי, כשניסיתי להבהיר לעצמי את הנושא-
1.סמנטיקה (שכמו תמיד, חשובה להבהרה) – חוסר הבהירות במיקומם של ה"אישי" וה"שיתופי" בתהליך, מתחיל בשימוש השגוי במונח "למידה שיתופית". תהליך הלמידה והבנית הידע הם תהליכים המתחוללים במוחו של הלומד, ומעצם טבעם יהיו תמיד אישיים. השיתופיות תהייה תמיד הליך טורי ולא מקבילי, עובדה המטשטשת מעצם ההגדרה הנ"ל-
http://www.pisga.org.il/blog/506.jpg
כתחליף, אני משתמש במונח "למידה אישית משלבת תקשורת שיתופית" – לאמת"ש.
2.למידת חשיבות מיקומם של כל אחד מהמרכיבים, לא יכולה לנבוע מהגדרת החשיבות הרבה יותר של חלק אחד על פני החלק האחר. למעשה מדובר בשני מרכיבים, המשלימים זה את זה לכלל תהליך שלם. חשוב מאוד לעודד את השימוש בוויקי ובבלוגים בחינוך במידה שווה, כדי שהמורים עצמם יוכלו לחוות את היתרונות והחסרונות של כל כלי, ומכך לבנות, תוך התנסות עם תלמידיהם, את ההכרה בתהליך כולו.
אלישע

לא, אני ממש לא מסכים איתך!
(האמת שכן...)
נזכרתי בגדולתו של התלמוד שהצליח להעלות על דף אחד סתירות, ויכוחים מרים, הסכמות, פיתוחי ידע, לינקים למקורות קודמים לחיזוק הטענות ועדיין להחשב כיצירה אחת.
על זה אמר רב חמא בא חנינא:אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד-חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ.
ומאידך באופן אישי אני לא אוהב תהליך למידה שמבוסס על התנצחות ונסיון להבנות טענות ללא הקשבה אמיתית. ולפעמים בתהליך הלמידה אתה צריך לצאת מתוך עצמך, מתוך האמיתות שלך ולהיות פתוח לגמרי לידע ה"אחר". רק אז אני יכול אולי ללמוד דברים חדשים.

שלוש הערות:

א. אני לא רואה כל סיבה להחליט באופן חד משמעי מה טוב יותר ממה- בלוג או ויקי. לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות ויש להתאים בין הכלי ובין הצרכים. אם הצורך הוא לכתוב מסמך משותף הכלי שידרש יהיה שונה מאשר אם הצורך הוא להביע דעה אישית ולקבל משוב.

ב. בתוך התחום הנקרא "למידה שיתופית" ישנו מנעד רחב של פעולות שיכולות להכלל בו. כך גם לגבי כתיבה שיתופית: אף בתוך תחום זה יש מספר מודלים : חלקם רציפים וחלקם מקביליים ולכל שיטה יש צורך לפתח לבד מן הטכנולוגיה גם את נורמות ההתנהגות המתאימות. זוהי הרי סביבה חברתית ולא רק טכנולוגית.

ג. לא כל כתיבה משותפת, המבוססת על עריכה הדדית היא התנצחות. היות ורובינו איננו מורגלים בכתיבה משותפת, אנו עשויים לחוות אותה בפעם הראשונה כהתנצחות, אולם יש מקום לפתח מיומנויות כתיבה שיתופית המבוססות על שיתוף פעולה המכוון ליצור תוצר שיתופי איכותי אחד ולהתגבר על הנטיה לתפוס מחיקה כפעולה שלילית.

בברכה,
חגית

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates