לפני חצי שנה
דיווחתי כאן על סידרת מאמרונים שבה מורה בריטי, מחנך בכיתה ה', כתב על הנסיונות שלו בשימוש במסמכים של גוגל בכיתה. כתבתי אז שתחילה חשתי שאותו מורה מדגיש יתר על המידה את הטכנולוגיה, ואילו כאשר קראתי את הסידרה במלואה הבנתי שמדובר ב-"מורה שעבורו הלמידה, ולא הטכנולוגיה, עומדת במרכז". השבוע שמחתי למצוא סידרת מאמרונים חדשה של אותו מורה, טום בארט. הפעם הוא מדווח על השימוש ב-Google Earth כאמצעי לעידוד הכתיבה היצירתית של תלמידיו. באופן דומה למה שחשתי לפני חצי שנה, תחילה חששתי שהשימוש ב-Google Earth נבע מהרצון להשתעשע בטכנולוגיה חדשה, ולא שירת צורך אמיתי. אבל בהמשך השתכנעתי שיש כאן נסיון מעניין ביותר לגייס כלי חדש על מנת לעזור לתלמידים לכתוב.
נכון להיום הופיעו ארבעה מאמרונים בסידרה החדשה הזאת של בארט. במאמרונים האלה הוא סוקר את השלבים השונים של הפרויקט. בארט החליט שתלמידיו יכתבו על הבריחה מדודותיו של ג'יימס, גיבור ספרו של רואלד דאל, "ג'יימס והאפרסק הענקי". הוא מסביר שאחרי שהוא עיין בשטחים שונים ב-Google Earth הוא בחר בית שנראה לו מתאים להיות בית הדודות, והציג את הבית לתלמידיו כנקודת הפתיחה של הפרויקט. בהמשך, הוא והתלמידים סימנו תחנות שונות בציר הבריחה.
בארט מדגיש שהוא רצה שהסיפור כולו יתרחש בתוך Google Earth, ולא רק שהכלי ישמש כקרש קפיצה לכתיבה. הנקודה הזאת לא היתה ברורה לי. לא הבנתי למה השהות בתוך Google Earth היתה חשובה לו. אבל בהמשך הבנתי שהכוונה שלו היתה שכאשר "קוראי" הפרויקט ייכנסו ל-Google Earth הם יוכלו לעקוב אחר ציר הבריחה, ולקרוא וגם לשמוע את המילים שהתלמידים חיברו לתנאיי השטח שנראים שם. גם אחרי שהבנתי את הכוונה הזאת לא השתכנעתי שציון מקומות נבחרים על מפה יכול להוביל לכתיבה יצירתית טובה. אבל
במאמרון הרביעית בסידרה בארט מתייחס גם לחשש הזה:
The use of the mapping in this story has provided us with a structure through the escape route we chose and also it has provided us with a rich visual stimulus for story content. The bushes James has to break through in his bid for freedom have caused scratches and bruises and ripped his clothing. The building site we have seen has caused James to be covered in dust and mud. In our story he hides between two large lorries and we stretched out with our senses (Jedi style!) and saw workmen chatting on a tea break, heard drills banging into the ground and the smell of diesel fumes from machinery. All of this has been generated from studying the satellite imagery in our story location.
במילים אחרות, בארט מנצל את השטח שהתלמידים רואים דרך Google Earth כדי להזין את דמיונם, ובהמשך, להעשיר את אוצר המילים שלהם. הוא מסביר שההתייחסות לתנאיי השטח של ציר הבריחה הובילה לבניית פלקט שעליו הודבקו מילים הקשורות לבריחה. נוצר:
... a bank of good vocabulary for the escape, which we have on our WOW WORD display. Through discussion and thesaurus work we have gathered lots of verbs and adjectives that have already proven valuable for the children to use in their stories.
בארט מקדיש חלק מהמארונים האלה לבעיות הטכניות שמתעוררות בכיתה, ולדרכים שהוא מציע כדי לפתור אותן. מתיאורי הבעיות האלו ברור שהשימוש בטכנולוגיה כמו Google Earth יוצר קשיים שאינם קיימים בכיתות שאינן מנצלות טכנולוגיות כאלו, ולכן ההתייחסות לטיפול בבעיות האלו מוצדקת. אבל נדמה לי שהנקודה המרשימה ביותר בסידרה הזאת היא העובדה שבארט נשאר נאמן למטרה הלימודית המוצהרת שלו – שיפור איכות הכתיבה של תלמידיו. לשם כך הוא מוצא דרך מקורית להשתמש בכלי שהיה יכול להשתלט על הפרויקט ולהסיט אותו מייעודו המרכזי. ממה שהצלחתי לקרוא נכון להיום, מדובר בדוגמה מרשימה שבה יש שימוש נרחב בכלים חדשים, ובכל זאת הפדגוגיה באמת מובילה את הטכנולוגיה.
תוויות: כלי ווב 2.0, כתיבה
