« לדף הראשי | הרהור נוסף בנוגע לנייר » | למען האמת, לא כל כך איכפת לי » | משהו חסר בתיאור המעודד הזה » | הלוואי שיהיה לנו מה לסנן » | יחי התיוג ... אפילו אם עדיין לא הוכחנו שהוא כדאי » | תלוי מי אתה שואל » | יש הבדל בין תיירות לחינוך » | אוריינות המידע היא, בין היתר, לדעת למי כדאי לפנות » | דרך מקורית להיות מקורי? » | מאמרון מיותר? » 

יום שני, 17 בנובמבר 2008 

מתקדמים ומתקדמים, אבל ...

בחודשיים האחרונים מעט מאד מאמרונים הופיעו בבלוג של Artichoke, בלוגרית חינוכית ניו-זילנדית, ומאד הצטערתי על כך. היא מצליחה להביט על התקשוב בעיניים יחודיות, והגיגיה, וגם הדרך שבה היא מביעה אותם, הם תמיד תענוג. היום היא פרסמה מאמרון חדש, ושוב התרשמתי מההתייחסות שלה לנושא.

במאמרון החדש שלה Artichoke סוקרת את העשור האחרון שבמהלכו היא עוסקת בתקשוב בחינוך. היא מציינת שבמשך התקופה הזאת היא לא הבחינה בחדירה משמעותית של התקשוב לתוך החינוך:
Although I have witnessed radical and ubiquitous family, community, business and society wide adoption of ICTs in New Zealand in this time, I have yet to observe any significant school wide adoption of effective use of ICTs in teaching and learning.
בהמשך, היא מנסה לפענח את הסיבות שהביאו להעדר ההצלחה הזאת. היא מונה מספר "צרכים" שבמשך השנים נקבעו כמרכזיים לקידום התקשוב בחינוך:
  • Professional development
  • Time
  • Hardware, software and connectivity
  • Technical and infrastructure support
  • Management strategies when students are learning though ICTs.
  • Money.
אבל כאשר היא בוחנת את המצב של כל אחד מה-"צרכים" האלה היום, היא מגלה שבעצם בכולם היתה התקדמות משמעותית – שבעצם, בכל אחד מהם המצב היום הרבה יותר טוב מאשר לפני עשור. ובכל זאת אין התקדמות בשילוב התקשוב:
However, given the improvements in; professional development, time allowances, hardware, software and connectivity, technical and infrastructure support, and management strategies available to teachers and schools in 2008 compared to what was on offer even ten years ago it is tempting to suggest that some of these barriers are “in the eyes of the beholder” barriers rather than actual barriers.
הנצחת המצב של חוסר התקדמות, למרות השיפור בתנאים, מובילה אותה למסקנה שהחסמים להצלחת שילוב התקשוב אינם חסמים מוחשיים, אלא חסמים שהם בעיני המסתכל בלבד. עם כל שיפור בתנאים לשילוב המוצלח של התקשוב בחינוך, הציפיות שלנו גדלות, והתוצאה היא שאנחנו נשארים מתוסכלים - השילוב המיוחל פשוט לא מתממש. לכאורה התנאים היום כבר בשלים לשילוב מוצלח, ובכל זאת, נערמים חסמים חדשים.

וזה מביא את Artichoke להרהר שאולי הבעיה איננה באותם חסמים שהם כל כך מוכרים לנו, אלא במקום אחר:
It seems likely that this focus on finding and identifying barriers has prevented us from understanding what is really going on when teachers fail to collectively adopt the effective use of ICTs in teaching and learning.

I suspect this focus on barriers has prevented us from asking the right questions ...

If everyone else on the planet is integrating ICTs in their programmes of living then something more is at work when teachers do not buy in to ICTs in their programmes of learning.
היא איננה מביאה תשובות, ואפילו השאלות שהיא מנסה לשאול הן התחלתיות למדי. מהבחינה הזאת, אין בשורה גדולה מהמאמרון הזה. אבל יש בדבריה נכונות להתייחס למורים כאוכלוסיה שמשום מה עדיין לא השתכנעה שיש כדאיות רבה או צורך דחוף בתקשוב, ולא סתם כסרבני תקשוב חסרי תבונה. וזה בפני עצמו צעד חיובי שממנו אנחנו יכולים ללמוד.

תוויות: ,

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates