יש הבדל בין תיירות לחינוך
תוויות: פני החינוך, שימוש בבתי ספר
ורליק מסביר שהחברה של סיפרי מבקשת לדעת לאן אתה מתכוון לנסוע ומתי, והיכן אתה מתכוון ללון. בנוסף, כדי להתאים את ההמלצות שיימצאו בחוברת האישית, החברה רוצה לדעת פרטים עליך - את ארץ המוצא שלך, למשל. אני מניח שתתבקש למסור את גילך, וגם פרטים על תחומי ההתעניינות שלך, על טעמך באוכל, ועוד. לא קשה לנחש שהחברה דולה פרטים מתוך מאגר נתונים עצום, ומתאימה בין הפרטים האלה לבין הנתונים האישיים שמסרת, במגמה למסור לך כמה שיותר מידע על המתרחש במקומות שבהם תבקר בזמן שתבקר בהם – מידע שיקלע בול לאופי שלך. סביר להניח שאפשר לקבל את רוב המידע הזה בעת הביקור עצמו - שולחנות הקבלה במלונות מלאים בעלוני פרסום - אבל אין ספק שלקט מרוכז של ידיעות שנמצא בידיך עוד לפני הנסיעה שווה קצת כסף.
אבל האם מה שמתאים לתיירות נכון גם לחינוך? ורליק רומז שהוא חושב שכן. הוא כותב:
אין לי שום דבר נגד תוכן מותאם אישי – אני דווקא משוכנע שמערכת החינוך צריכה להשתדל להתאים את תכני הלימוד ליכולות, ואפילו להתעניינויות, של כל תלמיד. אבל נכון להיום בתי ספר אינם שואלים את התלמיד מה הוא רוצה ללמוד, אלא קובעים עבורו מה חשוב לו ללמוד. הם עושים זאת לא מפני שיש להם רצון להשתלט על התלמיד, או מפני שרצון הילד איננו חשוב בעיניהם. זה פשוט באופי של בית הספר כשליח של החברה הסובבת - בין התפקידים של מערכת חינוכית היא לנסות להעניק לתלמיד מה שהחברה קבעה כחשוב בעיניה. מצב כזה איננו משאיר מקום רב להתאמה אישית. מורים טובים מצליחים להתאים את תכני הלימוד לרמות וליכולות השונות של התלמידים, אבל הם אינם נוהגים להגיש לתלמיד תפריט ולבקש ממנו לעיין בו ולהזמין מנה מבין המנות הראשונות ומנה אחרת מהמנות האחרונות, ולהרכיב לעצמו ארוחה. ואי לכך, לא ברור לי כיצד מפעל כמו זה של סיפרי ל-"הפקת תוכן מותאם אישי" יכול להשתלב לתוך מערך של לימודים.
ורליק כותב שלא רק תלמידים יכולים להיות קהל היעד של חוברות כאלה. בעיניו, הן יכולות לסייע גם למורים. אפשר להבין למה הוא חושב כך. אם יכולנו להזין נתונים מסויימים לתוך מאגר מידע וכתוצאה לקבל חוברת לימוד שמותאמת לרמה ולאופי של כל תלמיד זה היה אולי צעד חשוב לקראת יחס אישי לכל תלמיד בבית הספר. עם זאת, נדמה לי שיש בפעולה הזאת התכחשות לצורך במיומנויות מידעניות אצל המורים. חשבתי שאנחנו רוצים מורים שיכולים לאתר מידע אמין ושימושי, ולזהות מידע שמתאים לצרכים שונים, לא מורים שיודעים רק להקליק על כפתור ולקבל תוצר מוכן לשימוש בכיתה. חוברות כאלה דווקא מזכירות מאד את מכונות ההוראה שלפני יותר מדור בישרו על teacher-proof education באמצעות המחשב, אבל היום ידועות רק לשמצה. אני מוכן לשקול הזמנת חוברת מותאמת אישית לקראת טיול עתידי, אבל בבית הספר של העתיד נדמה לי שאני אעדיף לוותר עליה.
