לפני כשבוע, במהדורת האינטרנט של חודש נובמבר של הירחון Wired, התפרסם הספד לבלוגים מאת פול בוטין:
Twitter, Flickr, Facebook Make Blogs Look So 2004. בוטין מסביר שאם לפני ארבע שנים היה הגיון בפתיחת בלוג, היום מספר גורמים מתחברים יחד להפוך את המאמץ ללא כדאי. בין היתר, הוא מציין שהיום יש אתרים שמפרסמים "בלוגים" שהם בעצם טורים של עיתונאים, ואלה דוחקים את הכתיבה האישית שפעם היתה אופיינית לבלוגים רחוק מעיני הציבור. בגלל התפוצה הרחבה של אתרים כאלה קשה למצוא, ואולי אין טעם לכתוב, בלוגים עצמאיים. בנוסף, הוא טוען שכלים אחרים, כמו כלים ל-microblogging, כלים להפצת סרטי וידיאו אישיים, או רשתות חברתיות כמו Facebook, מאפשרים פרסום מהיר יותר, והפצה טובה יותר. הוא פוסק:
The time it takes to craft sharp, witty blog prose is better spent expressing yourself on Flickr, Facebook, or Twitter.
אני בלוגר. מספר פעמים בשבוע אני מתיישב ומהרהר בכתיבה, ואחרי שאני פחות או יותר מצליח להבהיר משהו לעצמי, אני מקליק על "פרסם", כאמירה לעצמי שאם כך אני חושב, אז ראוי שאעמוד אחרי הדעה הזאת. אבל לא מצאתי את עצמי בתיאור של בוטין. התמונה של הבלוגר שמצטייר מדבריו הוא של אדם שקודם כל מחפש קהל, וכאשר הוא מזהה קהל אפשרי, הוא כותב אל הקהל הזה בתקווה שהוא יזכה לתפוצה ולפרסום. אין, כמובן, שום פסול בתפוצה (ואפילו לא בפרסום) אבל הבלוגר שבוטין מתאר מונע קודם כל על ידי מניעים חיצוניים, ואילו אני רואה את המניע הראשי של כתיבה לבלוג כמשהו שבא מבפנים.
בוטין משוכנע שבהשוואה לכלים חדשים יותר, הכלים המקובלים לכתיבה לבלוג דורשים מאמץ רב מדי:
Social multimedia sites like YouTube, Flickr, and Facebook have since made publishing pics and video as easy as typing text. Easier, if you consider the time most bloggers spend fretting over their words.
במילים אחרות, במקום להשתמש בכלים החדשים האלה ולפרסם מהר, מי שכותב לבלוג (מהסוג הישן) מקדיש זמן רב מדי בבחירת המילה המדויקת. הוא מתייסר על מציאת הניסוח המתאים ביותר, למרות שלאף אחד לא ממש איכפת.
האמת היא שיש לי תחושה שבוטין קצת מתבדח. דבריו כאילו קורצים לעבר מקטרגי ה-Web 2.0 ומכריזים "חשבתם שאנחנו נורא שטחיים? אנחנו אפילו עוד יותר שטחיים מאשר חששתם!". עבור הבלוגר שבוטין מתאר, התוכן או המהות של האמירה אינם חשובים, אלא רק התפוצה הרחבה.
אבל עלי להודות שאפילו אם המאמר של בוטין העניק לי הזדמנות להרהור הפנימי/החיצוני הזה, בסיום הכתיבה אינני בטוח שהוא היה כל כך נחוץ. מי שירצה לכתוב בלוג בוודאי ימשיך לעשות זאת, גם אם בירחון מוערך כמו Wired מכריזים שמדובר באמצעי תקשורת מיושן.
תוויות: בלוגים
אני מתרשמת כי נתונים מספריים מצביעים דווקא על כיוון הפוך לזה של בוטין:
http://librarygarden.blogspot.com/2008/09/technoratis-2008-report-on-blogosphere.html
איריס
נשלח ע"י:
אנונימי | 29 אוקטובר, 2008 08:18