אחת השאלות שהבלוגוספירה החינוכית בוחנת, שוב ושוב, היא האם בני הנוער של היום באמת מתמצאים בשימוש מושכל באינטרנט. השאלה, והדיון סביבה, כבר נדושים, וקשה למצוא התייחסות מקורית כלפיהם, התייחסות שמצדיקה כתיבת מאמרון כאן. אבל היום נתקלתי בכתבה (מחודש אוגוסט) שמאירה את הנושא באור טיפה שונה מהמקובל – לפחות מספיק שכדאי להקדיש לו מספר משפטים.
מארי שקלט היא הנשיאה של חברה בשם Transworld Data – חברה שאינני מכיר. היא מפרסמת כתבות באתר בשם
Internet Evolution, ואני אמנם פגשתי את האתר הזה בעבר, אבל לא הייתי מגיע אל הכתבה של שקלט אם לא מצאתי קישור אליה בבלוג שאני קורא. אינני יודע מה הביא את שקלט, שאיננה באה מתחום החינוך, לכתוב על הצורך בכישורים מידעניים אצל בני הנוער, אבל כאשר קראתי את הכתבה שלה הרגשתי צורך לבדוק את תאריך הפרסום שלה כדי לוודא שבאמת מדובר באוגוסט של השנה ולא של לפני מספר שנים. נקודות שבתחום החינוך הן מובנות מאליהן, כמו החשיבות של היכולת להעריך את מהימנותו של אתר, זוכות להתייחסות אצל שקלט כאילו שמדובר בגילוי חדש.
אבל מה שמעניין בכתבה של שקלט איננה הרשימה המצומצמת (וכזכור, המוכרת) שבה, אלא הסיפור שאיתו היא פותחת את הכתבה. היא כותבת:
Earlier this year, a Midwest bank manager told me about a youth market survey the bank had conducted on youngsters and technology. The survey revealed that while youngsters were “Internet-savvy” and attracted to mobile banking, when it came to making critical decisions about finance, they weren't so savvy. They relied on word of mouth from their parents and friends—and limited their Internet searches to well-known search engines like Google (Nasdaq: GOOG) or Yahoo Inc. (Nasdaq: YHOO)
The bank welcomed the news - because it meant that marketing dollars could be funneled into just a handful of Internet channels.
שוב, אין חדש בעובדה שבני הנוער מתמצאים בשימוש באינטרנט, או שהם אינם מבינים בבנקאות. ובוודאי לאנשי חינוך אין זאת הפתעה שאותם בני נוער (שכזכור נחשבים למתמצאים בסביבה האינטרנטית) מגבילים את החיפושים שלהם למנועי החיפוש המוכרים ביותר. אבל התגובה של הבנק להרגלי החיפוש של בני הנוער היא אולי בלתי-צפוייה. לפי הבנק, העובדה שבני הנוער מבקרים רק במספר מצומצם של אתרים היא עובדה מעודדת, מפני שזה אומר שאין צורך לפרסם באתרים רבים, ואפשר לחסוך כספי פרסום.
קן רונקוביץ,
בבלוג Serendipity35 שדרכו הגעתי לכתבה של שקלט, מתעכב בנקודה הזאת. הוא מציין שיש הבדל גדול בין לדעת להשתמש באינטרנט לבין היכולת להעריך מידע, והוא מעלה את הסברה שאנשי פרסום בעצם עשויים להעדיף שכישורי האוריינות המידענית של בני הנוער לא יהיו מפותחים:
I would argue that those who want to market to kids and adults would actually prefer that students not have those skills.
אנחנו, אנשי החינוך שיום-יום מדגישים את החשיבות של כישורים מידעניים, משוכנעים שיש תמימות דעים בנוגע לחשיבות הכישורים האלה. אבל מתברר שזה לא בדיוק נכון.
תוויות: אוריינויות
