« לדף הראשי | עוד אוריינות אחת, והמשך של ויכוח ישן » | ואולי פשוט "שונה"? » | יש, כנראה, מטלות שאינן משתנות » | בין אוריינות מסורתית לאוריינות טכנולוגית » | מעז יוצא מתקתק? » | יש גם אפשרות שלישית » | צריך או לא צריך? » | כמו שצריך » | ושוב על שינון? » | לפתוח את השנה עם מיומנויות המאה ה...? » 

יום שני, 19 בינואר 2009 

האם באמת נדע?

נציג דמוקראטי בכיר בקונגרס האמריקאי פרסם השבוע דוח שמכיל הצעות רבות לדרבון (אולי נכון יותר לכתוב "להצלת"?) הכלכלה האמריקאית. מדובר בתוכנית שמציעה להוציא 825 מיליארד דולר על מגוון תחומים – דיור, אנרגיה, תשתיות תחבורה, בריאות, וכמובן גם חינוך. קראתי את תקציר הדוח, אבל אינני בקיא בעניינים כלכליים ואינני בטוח שאני יודע לנתח את החלוקה המוצעת ולקבוע אם מדובר בתוכנית טובה או לא. ממה שאני הצלחתי להבין, הכוונה היא להוציא בערך 140 מיליארד דולר על חינוך – בניית בתי ספר, מלגות להשכלה גבוהה, עזרה לתלמידים עם צרכים מיוחדים, וגם מיליארד דולר לטכנולוגיה בחינוך. (הדוח מופיע במקומות רבים ברשת. אחד מאלה הוא כאן.)

למראית עין, מדובר בסכום מכובד מאד, סכום שיכול לתרום רבות לקידום התקשוב בחינוך. דרין דרייפר איננו כל כך בטוח. הוא הכין גליון אלקטרוני במסמכי גוגל שמכיל את מספר תלמידי בתי הספר בכל מדינה בארה"ב, ומחשב את האחוז של כלל התלמידים בכל מדינה. בהמשך, הוא מחשב עבור המדינה שלו, יוטה, את אחוז התלמידים במחוז בו הוא עובד. דרייפר פועל מתוך ההנחה שהסכום יחולק בין המדינות, ובין המחוזות במדינות, באופן שווה, התאם לאחוז התלמידים בכל מדינה. כמובן שזאת איננה הדרך שבה כספים מחולקים לפרויקטים לתקשוב, ובכל זאת, לשם ההמחשה נדמה לי שיש בה הגיון. לפי החישוב הזה, דרייפר מסיק שכל בית ספר במחוז שבו הוא עובד יקבל קצת יותר מ-$17,000. אולי לא מדובר בסכום זניח, אבל בוודאי לא סכום משמעותי שבאמצעותו אפשר באמת לקדם את התקשוב. אחרי רכישת עשרה מחשבים ושני לוחות "חכמים" בוודאי לא יישאר הרבה כסף לפרויקטים חינוכיים תקשוביים.

גם טום הופמן מתייחס לתוכנית הכלכלית הזאת, וגם בעיניו הסכום של מיליארד דולר שאמור להגיע לתקשוב דומה יותר לטיפה בים מאשר לסכום משמעותי. אבל הופמן גם שואל אם מערכות חינוך יידעו מה לעשות אם הכסף הזה אם וכאשר הוא יגיע אליהן. אם לשפוט לפי נסיון העבר, הוא לא אופטימי:
In tech investment, you need the right technology, and unfortunately, the last eight relatively fallow years in ed-tech investment and research and development have left us relatively unprepared to spend this money wisely. If this is all spent on products you see at the NECC vendor floor, it isn't going to add up to much. A lot of smartboards and clickers.
הופמן מנחש שהכסף יילך לרכישת חומרה, ולמרות שהוא היה מעדיף להשקיע אחוז מכובד ממנו בפיתוח יישומים על בסיס קוד פתוח, הוא גם מבין שיותר מחשבים בידיהם של תלמידים לא יכול להזיק. אבל נדמה לי שהוא צודק כאשר הוא מכריז שהבעיה איננה בסכום, אם גדול או קטן, אלא במערכת עצמה שאיננה ערוכה להשתמש בסכום כזה בתבונה. כפי שהוא כותב בכותרת המאמרון שלו:

תוויות: ,

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates