« לדף הראשי | הכיוון ברור » | הפעם, המחשב לא כל כך אשם » | מאז ... ואולי שוב היום » | אולי מדובר ביהירות מוצדקת » | אל תהסס להראות היסוס » | ובכל זאת, לא לבטל את בית הספר » | לא הכרחי, אבל רצוי » | כיצד ללמוד לזהדהות עם תלמידים » | אפילו אם זה לא מידעני » | פתחו (רק קצת) את השער » 

יום חמישי, 30 ביולי 2009 

דווקא בגלל הלוח?

מספר פעמים בעבר הזדמן לי להתייחס לבלוג של Artichoke, בלוגרית חינוכית ניו זילנדית שמצליחה לראות את החינוך, ואת התקשוב החינוכי, מזוויות ייחודיות ובלתי-צפויות. בחודשים האחרונים היא פרסמה מאמרונים יחסית מעטים, ואני מוצא שיותר מחצי שנה עבר מאז שהבאתי כאן דברים שהיא כתבה. אבל אתמול, בדרכה המיוחדת, היא פרסמה מאמרון שמיד עם קריאתו ידעתי שארצה לכתוב עליו.

במאמרון החדש Artichoke מדווחת שאף על פי שהיא ספקנית כלפי ספרים שמבטיחים מתכונים להצלחה חינוכית היא רחשה את ספרו החדש של סיריל טיילור, יועץ בריטי בכיר לענייני חינוך – A School for Every Child – How to improve our schools. היא כותבת שהפרק הראשון שאליו היא פנתה היה:
How information communication technology (ICT) can be used to improve learning
היא מסבירה שהיא עשתה זאת לא רק מפני שמדובר בנושא שמעסיק אותה, אלא גם מפני שהיא ניחשה שהוא יאפשר לה להכיר את הגישה של טיילור לשינוי חינוכי.

מתוך הפרק הזה (בערך שני שלישים של הפרק היחסית קצר הזה נמצא ברשת דרך חיפוש הספרים של גוגל, החל מעמ' 78) היא מצטטת את דברי השבח של טיילור ללוחות לבנים אינטראקטיביים. טיילור מציין שהלוחות האלה יכולים לסייע רבות להעלאת סטנדרטים. מתוך אותו פרק:
Does your school have an interactive whiteboard in every classroom? This is a revolutionary teacher’s tool which has made obsolete the old school blackboard with chalk, as well as slide projectors. Whiteboards can have a dramatic effect in raising standards. Not only can they show film clips and slides, and enable the teacher to write electronically instead of using chalk, they are also interactive with pupils being able to access them through their laptops.
Artichoke מדגישה שהיא קטנת אמונה בנוגע ללוחות הלבנים האלה, אבל בכל זאת היא המשיכה לקרוא. בהמשך הפרק טיילור ממחיש את הכדאיות של הלוחות באמצעות דוגמה של שינוי בהוראת המתמטיקה שהתרחש בכיתה אחת בבית ספר בו הוא ביקר.

אבל בנקודה הזאת הדברים נעשים מעניינים במיוחד. בכיתה שטיילור מביא כדוגמה הוכנסו לוחות לבנים אינטראקטיביים, ואכן התרחש בה שינוי. אבל מתוך התיאור של אותה כיתה שבה ציוני המתמטיקה של התלמידים השתפרו אנחנו מגלים שבנוסף ללוחות נערכו שינויים רבים נוספים - חלל הכיתה שונה לחלוטין – קירות פורקו כדי להפוך שלוש כיתות לאחת, עם 90 תלמידים, מורה מצטיין (במשכורת גבוהה) הובא ללמד את הכיתה, והמורה הזה גם זכה לשלושה עוזרים. בנוסף, כל תלמיד קיבל מחשב נייד. Artichoke מהרהרת שמוזר שעם כל כך הרבה שינויים, טיילור מצביע דווקא על הלוח הלבן האינטראקטיבי בתור מה שחולל את השינוי. בעקבות זה היא כותבת:
For example what if instead of asking “Does your school have an interactive whiteboard in every classroom?" And following this question with the claim “Whiteboards can have a dramatic effect in raising standards

He had asked “Does your school have class sizes of ninety students?" And followed this question with the claim “Raising class sizes to ninety students can have a dramatic effect in raising standards
ובהמשך היא מוסיפה עוד שמונה שאלות באותו נוסח הנובעות מהמאפיינים של הכיתה שטיילור הביא כדוגמה – כל שאלה מתמקדת במאפיין אחר שהיה יכול, אולי, לחולל את השינוי. אבל משום מה, טיילור לא שאל את השאלות האחרות האלו, אלא שאלה בנוגע ללוח הלבן האינטראקטיבי, ומהשאלה הזאת הוא מסיק את המסקנה שדווקא הלוח הוא זה שהשפיע על הישגי התלמידים. Artichoke שואלה:
Why did Cyril Taylor prefer to interpret any changes in student learning outcome at Kemnal Technology College as being causally related to the presence of two (or was it three) interactive whiteboards when so many other factors are in play? Why did he privilege the IWB in all of this?
ונדמה לי שהמסקנה שהיא מסיקה מכל זה חשובה ומשמעותית הרבה יותר מאשר האיכויות, האמיתיות או המדומות, של הלוח האינטראקטיבי:
What happens to our common sense thinking when we get too close to “simmering electrical” technologies?
ובדיוק בגלל שאלות כאלה אני אוהב לקרוא את הבלוג שלה.

תוויות: ,

בשנה שעברה לימדתי בכיתה עם לוח אינטראקטיבי. זה צעצוע נחמד אך יש לו כמה חסרונות שקשה להתעלם מהם:
1. במקרה של הפסקת חשמל אין לוח לכתוב עליו. בכלל.
2. ויותר חשוב, הלוח מנציח הוראה פורנטלית. גם הצגת סרטון היא פרונטלית.
3. כתיבה חופשית על הלוח יוצאת לא קריאה במקרה הטוב והקלדה עליו לא כל כך פשוטה בזמן אמת.
בהקשר של הפוסט שדיברת עליו, אני מאוד בספק שאכן הקרדיט להצלחת התלמידים היא ללוח.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates