« לדף הראשי | להכנס לראש הנכון » | ובכל זאת - בהצלחה! » | די פשוט, אבל די משכנע » | טוב שהידיעה הופכת לנחלת הכלל » | שלא יהיה כאן נוח מדי » | פעם שלישית ו(אולי) אחרונה על ספרי לימוד » | נו, לא מספיק כבר עם ספרי הלימוד? » | האם ספר הלימוד הדיגיטאלי ישנה את הלמידה? » | מלמדים סקרנות? » | רחוק מלהיות משועבד » 

יום רביעי, 2 בספטמבר 2009 

מרבה עיסוקים, מרבה ...?

ממצאים של מספר מחקרים של השנים האחרונות רומזים שהיכולת שלנו לבצע מספר פעולות בעת ובעונה אחת, לעסוק ב-multitasking, קטנה בהרבה ממה שרבים מסנגורי התקשוב והדיגיטאליות אוהבים לחשוב. מחקר חדש בכיוון הזה התפרסם לאחרונה, וכצפוי, הוא זכה לסיקור רב בעיתונות, בדרך כלל עם דגש על כך שה-multitasking איננו יעיל, ואפילו מזיק ליעילות. הכתבה בניו יורק טיימס, לדוגמה, נשאה את הכותרת:
מחקרים קודמים העמידו בספק אם התופעה בכלל קיימת. מצאו, למשל, שפשוט אי-אפשר לעסוק ביותר מדבר אחד בעת ובעונה אחת, ושבעצם איננו עוסקים ב-multitasking, אלא בקפיצה ממשימה למשימה. מחקרים כאלה גילו שהקפיצה בין משימות פוגעת בתפוקה – אנחנו מבצעים את כל המשימות פחות טוב מאשר אם היינו מבצעים אותן בנפרד. המסקנה המרומזת היא שעדיף לטפל במשימה אחת עד הסוף לפני שעוברים לאחרת. יתכן מאד שיש הגיון רב בעצה הזאת, אבל ספק אם דבר כזה אפשרי, ולא מפני שבחיים המודרניים כל כך הרבה קורה, אלא מפני שאנחנו תמיד מצבעים פעולות מרובות בו-זמנית. איננו מפסיקים לנשום כאשר אנחנו קוראים ספר, וכאשר אנחנו אוכלים איננו מתרכזים בלעיסת האוכל בלבד – המחשבות שלנו רצות סביב מספר רב של נושאים, וסביר להניח שאנחנו גם נמצאים בדיון עם השותפים שלנו לשולחן. אין ספק שמסוכן לשלוח ולקרוא הודעות SMS בשעת הנהיגה, אבל ההאזנה לרדיו תוך כדי נהיגה איננה מפריעה, ואם אנחנו לא מביטים ארוכות בבני השיח שלנו, גם שיחה בעת הנהיגה איננה פוגעת ביכולת שלנו להתמקד בכביש.

גם קתי דייווידסון מרימה גבה בנוגע לממצאי המחקר. היא מצטטת את דבריו של ד"ר קליפורד נס, אחד ממבצעי המחקר, שמופיעים בכתבה באתר ה-BBC:
The shocking discovery of this research is that [high multitaskers] are lousy at everything that's necessary for multitasking.
דייווידסון שואלת "האמנם?". בעיניה, דווקא איבוד מהיר של הריכוז סביב נושא מסויים יכול להחשב כיתרון:
But, hey! I'm a blogger. I know you multitasking, media-stacking, netsurfing, always-on readers lose attention quickly. Does that make you worse at multitasking - or better?
דייווידסון מביאה דוגמה מעצמה. היא ביקשה לקרוא את המחקר עצמו, ולא רק את הכתבות בעיתונות. לשם כך היא חיפשה אותו דרך אתר הספריה באוניברסיטה שלה, וכאשר היא לא מצאה אותו בכוחות עצמה היא פנתה להצ'ט עם ספרן שהיה אופציה באתר. היא הסבירה לספרן מה היא רצתה, ותוך שבע וחצי דקות המחקר הגיע אליה. דייווידסון כותבת על מה שקרה אצלה במשך אותן שבע וחצי הדקות:
In that time, I was watching my twitter account, checked in on Facebook, was listening to MIA (boom boom boom . . . ). (I charted that too.) But I was also looking out the window, finishing a yoghurt, looking out the window again trying to see if the hummingbird was back, looking at the clock (keeping time), flexing my toes (a new pilates exercise), typing, noticing that my coffee cup was empty, thinking about a meeting this afternoon, reminding myself to send the air conditioner repair man a check, and thinking about writing this blog . . . and I am positive I have not listed one-one hundredth of the external and internal distractions in my life. I sort. We all do. All the time. And we sort among a range of sensory, emotional, physical, and media options, most of which we aren't aware of because we sort so effectively.
דייווידסון גם קראה את כל המחקר (הגישה היא לפי מנוי בלבד) ושמה לב למשפט אחד שמעמיד את נושא ה-multitasking באור קצת אחר. החוקרים אמנם כותבים שהם מצאו שאצל אלה שנחשבים multitaskers כבדים יש נטייה להיסח הדעת, אבל הם גם כותבים שיתכן שבעתיד ימצאו שיש יתרונות לתפקוד שלעת עתה נחשב כלקוי.

התפתח דיון ער בתגובות למאמרון, ודייווידסון עצמה מוסיפה הערה בנוגע למקום של הטכנולוגיה בסוגיה הזאת:
... we disrupt and interrupt and distract ourselves all the time, even without technology. It's great to have something to blame, though, for our distraction, and technology has been the scapegoat at least since the Industrial Revolution and perhaps since the invention, say, of the wheel.
נדמה לי שהיא צודקת – לעתים קרובות הטכנולוגיה ממלאת כאן תפקיד של השעיר לעזאזל. אבל צריכים להודות שהתקשוב איננו רק ממלא את תפקיד הגירוי שקשה להפסיק, של הגורם שבגללו אנחנו מתקשים להתמקד בנושא אחד. במידה רבה טכנולוגיות התקשוב של היום הן חברתיות, וחלק ניכר מה-multitasking שלנו הוא הקליטה והשידור של מסרים חברתיים. הווארד ריינגולד כותב היום על המפגש ההכרחי בין כלים תקשוביים לבין כישורים מידעניים, מפגש שמתרחש היום במרחב חברתי:
More and more, knowing where to direct your attention involves a third element, together with your own attentional discipline and use of online power tools - other people. Increasingly, most of the recommendations that make it possible to find fresh and useful signals amid the overwhelming noise of the Internet are social media - online networks that make possible social exchange and relationship. Tuning and feeding our personal learning networks is where the internal and the technological meet the social.
יתכן ויש סכנות לא מעטות ב-multitasking, אבל בלעדיו, בלי הזרם הבלתי-פוסק של גירויים שהוא מציע לנו, ספק אם היינו יכולים לנצל כראוי את שפע המידע שנמצא במרחב האינטרנט.

תוויות:

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates