« לדף הראשי | זה חינוך זה? » | לנצל את הסחת הדעת ללמידה » | האם הטכנולוגיה היא שמשבשת? » | אם זה "שחרור" אולי השעבוד עדיף » | תראו מי מדבר! » | הלוואי והתקשוב כן היה משבש » | התקשוב בשרות הלשון » | התלמידים חולים בבית ... ורוצים ללמוד? » | לכאורה הייתי צריך לשמוח » | יש שינוי ... ויש שינוי » 

יום שישי, 23 באוקטובר 2009 

כמה פיקוח באמת נחוץ?

אני מניח שכבר בתחילת המאמרון הזה חשוב שאצהיר שסכנות לא מעטות אורבות לילדים ולבני נוער המחוברים לאינטרנט במשך שעות ארוכות של היום שלהם. אינני מתכחש לסכנות האלו, אם כי אני משוכנע שהעיתונות נוטה להגזים לגבי גודלן, ואנשי חינוך רבים, שבדרך כלל ניחנים בשיקול דעת מרשים יותר, נתפסים בבהלה.

תומס הנסון, בבלוג שלו Open Education כותב על סקר רב היקף שנערך על ידי החברה הבריטית הממלכתית שמפקחת על כלל שירותי התקשורת הבריטיים, Ofcon. לפני כשלושה שבועות החברה פרסמה דוח שסוקר את תוצאות הסקר. אפשר למצוא בו התייחסות לשימוש של ילדים ושל בני נוער במגוון רחב של מדיה – עם דגש על אינטרנט.

בעיני, הפרק האחרון (והקצר מאד) של הדוח מעניין במיוחד. בחלק הזה מדווחים על התשובות שנענו לשאלות שנשאלו בנוגע לשיעורים על האינטרנט, וגם על הטלוויזיה, בבתי הספר. מתברר שבמערכת החינוך הבריטית יש שיעורים המוקדשים לטלוויזיה (אין פירוט, אבל לא נראה לי שאני טועה כאשר אני מנחש שמדובר במשהו נוסח "חינוך לצפייה נבונה"). עם זאת, היום מקדישים יותר זמן לשיעורים על האינטרנט (כנראה גם "איך משתמשים" וגם "גלישה זהירה"). מכל זה אפשר ללמוד שמישהו במערכת החינוכית הבריטית בדעה שבבתי הספר כדאי, וגם אפשר, לעסוק בצריכת מדיה בצורה נבונה. אבל בנוסף, אפשר להבין שהטלוויזיה כבר הפכה לחלק בלתי-נפרד מהנוף התרבותי, ולכן לא "מלמדים צפייה" אלא מקבלים אותה כמובנת מאליה, ואילו לגבי האינטרנט מדובר במשהו שעדיין קצת חדש.

אבל כזכור, החלק הזה של הדוח די קטן. מרבית הסקר עוסק בהתנהגות של ילדים ובני נוער עם האינטרנט. תוצאות הסקר מראות שלילדים רבים יש מחשב שמחובר לרשת בחדר השינה, ושהוריהם אינם מעורבים בהרגלי הגלישה שלהם. זאת הנקודה שאליה הנסון מתייחס. הוא מזהה בנתונים שבדוח "מגמות מדאיגות":
The first somewhat troubling result is that more than a third of 12-15 year-olds now have internet access in their bedrooms. Yet, just under half of the parents have implemented internet filtering or parental controls, leaving nearly 60% of youngsters in the 12-15 age group to use the internet unsupervised.

A second troubling trend is that one in six users aged 5-7 are also mostly left to use the internet unsupervised as well. According to the survey results, most parents “say that they trust [their] child to use the internet safely.”
שוב, אינני מפקפק בסכנות שקיימות בחשיפה לא מבוקרת לרשת. אבל פיקוח של הורים חשוב בתחומים רבים מאד, ולא רק בנוגע לשימוש במדיה זאת או אחרת. כמסר, "ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד" נראה לי נחוץ יותר, ומציל חיים יותר, מאשר "אל תמסור מידע אישי לזרים ברשת". לאור זה, לא כל כך ברור לי למה הנתונים שמופיעים בדוח מדאיגים כל כך.

סטיבן דאונס מבטא את זה היטב כאשר במאמרון קצרצר הוא מקשר למאמרון של הנסון וכותב:
OK, if these numbers reflect anything like similar trends over the last decade or so, shouldn't we have seen by now a wave of injury and trauma? I mean, if this sort of situation is dangerous, shouldn't we be seeing casualties by now? If 60 percent of children ran through red lights, we'd be hearing about it. So, given these statistics, what is the case for Internet Safety, properly so-called?
יכול להיות שגלישה לא מפוקחת של ילדים בסביבת האינטרנט איננה טובה או בריאה. אבל מצד שני, יכול להיות שהנתון שאנחנו פוגשים בדוח, שרוב ההורים "סומכים על הילדים שלהם להשתמש באינטרנט בצורה בטוחה", משקפת מציאות סטטיסטית – שהגלישה הזאת לא כל כך מסוכנת כמו שפעם אחר פעם מנסים לשכנע אותנו.

תוויות:

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates