האם הטכנולוגיה היא שמשבשת?
תוויות: טכנולוגיה, פני החינוך, שיבוש, שימוש בבתי ספר
בתיאורו למתרחש בתקשוב בארץ בשנות ה-80 גיל מזכיר על הלוגו:
הדיון של גיל על בית ספר אביב לעומת הכליקיט ממחיש שהתקשוב "הצליח" כאשר הוא שירת צרכים קיימים, לא כאשר הוא ניסה לשנות סדרי הוראה/למידה. אביב בתחילתו, הרי, עקף את המורים והציע לתלמידים אפשרות ללמוד כמעט באופן עצמאי. (גיל, אגב, עזר לי אז להבין שגם אם יש בכך חזון ראוי, הוא איננו ישים.) לעומת אביב, הכליקיט ענה על צורך שלא שיבש את ההתנהלות הרגילה, המסורתית, של בית הספר, אלא הרחיב את ההתנהלות הזאת לתוך הרשת. אינני טוען בזה שהיה פגם בכלי – ההפך, הוא דווקא כלי יעיל ורב עוצמה – אלא שהמערכת היתה מסוגלת לאמץ אותה מבלי לשנות באופן משמעותי את ההתנהלות הבית-ספרית המוכרת.
הנפשות הפועלות בהיסטוריה של התקשוב החינוכי בארץ התאפיינו במגוון גישות חינוכיות. היו (ויש) בינינו שבראש ובראשונה ראו בתקשוב אמצעי לשפר את הלמידה המסורתית, והיו (ויש) בינינו שרואים את הערך האמיתי של התקשוב בחזון חינוכי/לימודי אחר מהקיים. כמובן שלא מדובר במחנות קוטביים – יש לפחות קצת משתי הגישות בכולנו (וחשוב לזכור שהמערכת החינוכית איננה נוהגת להעביר תקציבים לפרויקטים שמטרתם ביטול החינוך כפי שאנחנו מכירים אותו היום, אפילו אם מדובר בתקשוב). בנוסף לגישות האלה, ובוודאי כחוט מקשר ביניהן, קיימת גישה הסבורה שמערכת חינוכית חייבת לאמץ טכנולוגיות שעומדות לרשות החברה של היום. לפני עשור (וגם היום) היו שטענו שההשקעה בתקשוב הוא בזבוז. עוד בשנת 1997, למשל, טוד אופנהיימר טען:
גיל מסכם שכאשר ביקשנו להשתמש בתקשוב כדי לחולל מהפכה "נהדפנו", ולכן למדנו להתאים את התקשוב למערכת הקיימת. אני בטוח שיש אמת בתיאור ההיסטורי הזה. אבל נדמה לי שהעמדת הדברים בצורה הזאת רומזת שהמטרה היתה החדרת התקשוב לתוך המערכת, ולכן, כאשר התקשוב נהדף לראשונה, נדרשה מאיתנו שינוי טקטי. לפחות עבורי, המטרה היתה, ונשארה, שינוי פדגוגי, כאשר התקשוב, נפלא ככל שיהיה, הוא רק אמצעי. הסקירה ההיסטורית של גיל עוזרת לנו לראות שהשיבוש האמיתי איננו הטכנולוגיה, אלא תפיסה חינוכית שמציבה דרכי הוראה ולמידה שונות מהקיימות היום. לא פעם טענתי שמפני שהתקשוב מהווה תשתית שעליה גישות קונסטרוקטיביסטיות יכולות לבוא לידי מימוש, אם התקשוב לא היה קיים הקונסטרוקטיביזם היה צריך להמציא אותו. אבל זה כמובן איננו אומר ששילוב התקשוב לתוך המערכת החינוכית מחייב שינוי פדגוגי. הוא רק כלי נפלא שבאמצעותו ניתן, אולי, להשיג אותו.
למרות ההבנה שלנו שלא מגיבים. הבנה שאני מזדהה ומסכים וכו וכו. בכל זאת היצר הרגעי הכריע. יןפי, יופי, נהניתי לקרוא. מה שאהבתי זה הכמובן ההצבה של הקושיות המרכזיות (שהן כמובן פדגוגיות) בלב הדיון. וכמובן אשקול את הדברים ואיעזר בהם ואתייחס אליהם בפוסט שלי. אני יותר איטי ממך כך שיקח אי אילו ימים.
נשלח ע"י:
גיל עמית | 11 אוקטובר, 2009 18:27
הדיון מעניין וחשוב. בכל אופן, נראה לי שיש להסתכל על חדירת הטכנולוגיה לחינוך לא רק במובן "הטכנולוגיה המשבשת" אלא גם במובן "הטכנולוגיה התומכת". ביקורת ברוח זו נכתבה במאמר יצירתי ע"י מיכאל לייצר מאוניברסיטת ציריך, שקרא תגר על ההסתכלות הצרה והלא-יעילה שמביאה להכללת יתר ולהטעיה.
Latzer, M. (2009). Information and communication technology innovations: Radical and disruptive? New Media & Society, 11, 599-619.
נשלח ע"י:
עזי | 12 אוקטובר, 2009 10:09
לעזי, תודה!
קראתי את התקציר והזמנתי את המאמר דרך ההשאלה הבין ספרייתית. נראה מאד מעניין.
נשלח ע"י:
יענקל | 12 אוקטובר, 2009 10:27
מי שמעונין- הנה המאמר
http://www.mediachange.ch/media/pdf/publications/Latzer_2009_Information-and-communication-technology-innovations.pdf
אכן- סיכום ממצה, וטיפולוגיה מצויינת של סוגי חדשנות, לכל המעונינים..
ובכלל אני עוקבת ונהנית מהדיון.. מאד רלבנטי, ומענין לראות את הגישה הזו לעומת הגישה של פעפוע החדשנות של רוג'רס מיודענו.. וכן מענין להבין מדוע באקדמיה יש שימוש גורף בכלי ניהול למידה לעומת בתי הספר..
חג שמח
אפרת
נשלח ע"י:
אפרת פיטרסה | 04 אפריל, 2010 10:53