לפני בערך שבועיים כתבתי כאן על ההתלהבות, המוזרה בעיני, של סקוט מקלוד מהקטעים שהוא ציטט מתוך ספרם החדש של טרי מו וג'ון צ'וב Liberating Learning. ציינתי אז שבמבט ראשון אפשר היה לחשוב שהחזון של מו וצ'וב תואם את התפיסה של רבים שעוסקים בתקשוב בחינוך – שהתקשוב יוצר תשתית שעליה יוכל לצמוח חינוך שונה מזה שאנחנו כל כך רגילים אליו היום. הבעיה היתה שעיון נוסף, מעמיק יותר, בגישה של מו וצ'וב מראה שיש להם אג'נדה פוליטית בעד בתי ספר פרטיים ונגד איגודי מורים, ותפיסה חינוכית שהיא כנראה רחוקה מאד מתפיסות הבנייתיות.
מקלוד מודע לכך שלמו ולצ'וב יש אג'נדה פוליטית.
קורא שהגיב לאחד המאמרונים שבהם מקלוד מביא קטעים מהספר (נכון להיום מדובר בסידרה בת שישה מאמרונים) מעיר:
Scott, the authors of this book have used questionable research to attack public education for years. I can't comment on the research they're talking about here, but I'm surprised that you have devoted so many posts to people with such a questionable history.
מקלוד משיב שהוא מודע לכך שמו וצ'וב מונעים על ידי אידיאולוגיה שהיא שנוייה במחלוקת אצל מורים רבים, אבל הוא טוען, במידה גדולה של צדק, שרצוי להחשף למגוון דעות.
לאור ההערה הנכונה הזאת היה נדמה לי שאין טעם להמשיך להגיב כאן לטענות של מו וצ'וב ... עד אשר קראתי את
הקטעים החדשים שמקלוד ציטט אתמול, ובמיוחד קטע מעמוד 80 של הספר:
If elementary students spend but one hour a day learning electronically, certified staff could be reduced by a sixth. At the middle school level, two hours a day with computers would reduce staff requirements by a third. High schools, with three hours of usage, could reduce staff by up to a half. This level of computer usage is quite feasible given instructional technology that exists today.
מה אנחנו אמורים ללמוד מהמשפטים האלה? בקטע הקטן הזה מו וצ'וב כותבים על "learning electronically", על להיות "with computers" בבית הספר, ועל "usage", כאשר שלושה התיאורים האלה כנראה מתייחסים לאותה פעילות – לישיבה של תלמידים מול מחשבים בלי הנוכחות או התיווך של המורה – אחרת לא ברור כיצד ניתן לחסוך בשעות הנוכחות (חס ושלום שהם ישתמשו במילה כגון "הוראה") של אנשי הצוות (שוב, ה-"staff", לא המורים). כאדם הדוגל בשחרור התלמיד מהמסגרת הנוקשה של השיעור הפרונטאלי, תרחיש כמו זה שמו וצ'וב מתארים היה צריך לשמח אותי. אבל מדובר בשמחה רגעית ביותר. מו וצ'וב מציינים שעם רמת ה-"instructional technology" שקיימת היום התרחיש שלהם ישים כבר עכשיו. במילים אחרות, שלא נחשוב שמה שיתרחש בכיתה כאשר נחליף את המורה במחשב יהיה לימוד עצמאי, למידת חקר שנובע ממכוונות עצמית ומהחשפות למגוון הנושאים שעשויים לעורר ענין אצל התלמידים. פשוט, במקום שיעור פרונטאלי שבו התלמידים יושבים בשורות מול מורה שעולה ביוקר אבל איננו מיומן מספיק בהעברת הידע הדרוש, כל תלמיד יישב מול מחשב המצויד במיטב אמצעי ההעברה, כך שתתרחש מקסימום של "למידה" במינימום של הוצאה כספית. מו וצ'וב כותבים על "שחרור הלמידה", אך די ברור שהם ממשיכים לחבול אותה לגישה חינוכית מסורתית למדי.
כזכור, מו וצ'וב טוענים שהמורים, ובמיוחד איגודי המורים, הם המחסום הגדול ביותר לחדירת טכנולוגיות חדישות לתוך בתי הספר. זאת טענה מאד מוכרת - גם בארץ. דוגמה לגישה הזאת אצל העיתונות פגשנו
בכתבה בקפטן אינטרנט שהופיעה לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית. שם קראנו, למשל:
על פי רוב, בתי הספר עומדים כחומה בצורה נוכח התקדמות הטכנולוגיה, מחוזקים על ידי השמרנות הטבעית של המורים.
יש, ללא ספק, מורים רבים שהיו מעדיפים שהתקשוב לא יחדור לתוך הכיתות שלהם. אבל יש גם רבים אחרים שמשתלמים בתקשוב, ושמעיזים לשלב מגוון כלים חדשים בשיעורים שלהם. למען האמת, אמירה על עמידה של בתי הספר "כחומה בצורה" מעידה יותר על דעה קדומה כלפי בתי הספר, מאשר על הכרות עם מה שבאמת קורה בהם. לטעמי, חלק גדול מדי מהמשאבים המושקעים בטכנולוגיה בחינוך מופנים לאמצעים שמחזקים שיטות הוראה/למידה מסורתיות, במקום לאמצעים שיעודדו פיתוח חשיבה ביקורתית וחדוות הגילוי והלמידה. אבל אפילו אם הקביעה הזאת נכונה (ויש לי ידידים שטוענים אחרת) המורים בוודאי אינם עומדים "כחומה בצורה" על מנת לחסום התקדמות טכנולוגית. ועוד יותר חשוב, המערכת איננה רואה במורים אויב שיש לעקוף או לנטרל. הכתבה מביאה את דעתה של חנה ויניק על כך שבמערכת היום אין די מערכי שיעור המתאימים לשילוב האינטרנט, וגם שהטכנולוגיות של היום מצריכות שינוי בדרך שבה בוחנים את התלמידים. הדברים אלה משקפים גישה שונה מאד מזאת של מו וצ'וב. הם מעידים על כך שאפילו אם הכיוון הכללי של שילוב התקשוב לתוך מערכת החינוך איננו תמיד לפי טעמי, יש אחראים במערכת שרואים במורה גורם חינוכי חשוב שיש לכבד ולעבוד איתו בשיתוף פעולה במקום לחפש דרך לבטל או לפטר אותו.
תוויות: הרהורים, מורים, פני החינוך
לא קראתי את המאמרים שמפרסמים מו וצ'וב. מתוך קריאת הדברים שלך אני משערת שהם מתייחסים ללמידה במודל של תוא"ם- למידה המתבססת על תיאוריות של גירוי-תגובה -שינון בנוסח פבלוב. כשחזות הכל היא עמידה במבחני סטנדרטים והתקדמות בדירוג העולמי במבחני פיזה וטימס, אין ספק שהדברים שמו וצ'וב מצביעים עליהם יכולים להיות יעילים בהבטים כלכליים של עלות-תועלת.
ברור לכולם היום, שלא די בשילוב המחשבים בהוראה ויש קשר ישיר בין תהליכי הוראה-למידה לתהליכי הערכה הל"ה). אם ההערכה ממשיכה לבדוק הצלחה במונחים מסורתיים, ייתכן והחשיבה של מו וצ'וב עונה על צורך של המערכת לתרגול ולשינון.
נשלח ע"י:
אסתיד | 09 אוקטובר, 2009 12:32
צריך להפוך את המפגשים בן מורה לתלמידים, למדיה שיחתית: טוויטר ופייסבוק פנים אל פנים, עם מחשבים נידים אלחוטיים או בלעדיהם
נשלח ע"י:
dridan | 09 אוקטובר, 2009 13:30