« לדף הראשי | למה התקשוב חייב להמציא את הגלגל? » | כישור אחד שכן קשור למאה שלנו » | אותי זה מעודד קצת פחות » | טעימות קטנות מהנעשה בכיתות » | לומדים תוך כדי? » | נסיון (קצת צולע) לחבר בין שני מאמרים שלא בהכרח קשורים » | ארבע אמירות "תקשוביות" שעליהן אשמח לוותר » | בין מיומנויות להתאמה » | רגע! זה מוכר לי! » | החידוש שבחזרה לעבר? » 

יום שני, 27 בספטמבר 2010 

לגלות את מה שמצפים לגלות?

נדמה לי שעד עכשיו לא יצא לי לקשר לבלוג Tech Disruptions, בלוג שכל מאמרון בו הו דו-שיח בין קתלין נוריס ואליוט סולוויי. הבלוג מהנה מאד, וכמעט תמיד מעורר למחשבה, אבל כל פעם שחשבתי שאכתוב על אחד המאמרונים בו משהו אחר עולה והוא נדחק הצידה. חבל - נוריס וסולוויי מצליחים להעניק לנו מהנסיון העשיר שלהם בתקשוב החינוכי עם מידה גדושה של אירוניה עצמית שתמיד כייף לקרוא.

לפני שבוע הם פתחו את דו-השיח ביניהם עם פנייה של קורא שביקש את דעתם על ניסוי חדש שאמור לבחון את השימוש במכשירי iPad כתחליף לספרי לימוד באלגרבה. מתוך תיאור של הניסוי:
Students randomly selected for the program will receive iPads loaded with digital versions of their textbooks for the coming school year. Their progress will be tracked and compared against that of their classmates using traditional textbooks to determine the potential benefit of a switch to digital technology.

Students with iPads will have instant access to more than 400 videos from teaching experts walking them through the concepts and assignments, rather than having to rely on the teacher's explanation in class. There is also a homework coach and animated instructions on how to complete assignments.
נוריס בסולוויי מציינים שהם בטוחים שתוצאות הניסוי יראו שהשימוש במכשירי ה-iPad יגרום לתוצאות טובות יותר מאשר השימוש בספרי הלימוד. אבל זה איננו מפני שהמכשיר עצמו טוב יותר ללמידה מאשר הספר, אלא מפני שהמכשיר מאפשר גישה לסרטונים, להסברים, לקבצי עזרה ועוד. וזה מוביל להתייחסות לבעייתיות של בידוד משתנים במחקר חינוכי:
Cathie: So, when the iPad class shows higher test scores, there is no way to tell if it was the iPad per se or the 400 videos or the coach or the myriad of other elements that caused the gain in test scores. In fact, it is probably all the factors and given the confounds...
Elliot:... academics talk funny.
Cathie:... oh hush... there is no way to even correlate an increase in test scores with the use of the iPads.
Elliot: This situation points out the absurdity of traditional physics-style experiments in social contexts. There is simply no way to hold everything constant except one variable!
Cathie: The crazy thing is: what if the iPad class does worse than the traditional algebra classes? Does that mean that iPad is bad?
Elliot: No! To do a real educational experiment is expensive, time consuming, and requires considerable planning. The “experiment” organized by Houghton Mifflin Harcourt and the California Secretary of Education in several districts in California does not sound carefully conceived.
כאחד שמשתדל לעקוב אחר המחקרים שנערכים בנושא השימוש בתקשוב בחינוך (ואחר הנסיונות לפרש אותם), אני יכול לקבוע שדבריהם של נוריס וסולוויי הם בין השפויים ביותר שקראתי. נדמה לי שבמקום לכתוב שמארגני הניסוי לא תכננו אותו באופן זהיר, היה נכון יותר לכתוב שהניסוי תוכנן כדי לגלות את מה שמתכנניו רצו לגלות. אבל כך קורה לעתים קרובות, והעובדה שהניסוי הזה מבקש להצביע על השפעה חיובית של התקשוב איננה מעידה על ההיפך. זה כן מראה שכמעט בלתי-אפשרי לבודד משתנים כך שנוכל לקבוע אם מכשיר זה או אחר גרם לשינוי או אם זה היה, לדוגמה, התלהבותם של המורים (והתלמידים) מהשימוש בו, או אולי המבקרים הרבים שנכנסו לכיתות וגרמו לתלמידים לחשוב שהם מיוחדים. וכמובן שאם אנחנו רוצים לגלות אם לתקשוב השפעה חיובית על הלמידה, לא מזיק להגדיר מדדים להצלחה – האם הכוונה היא לשיפור בציונים, או בהבנה יותר טובה של רעיונות מסויימים (איך בודקים את זה?), או בהגברת ההנאה של התלמידים, או במשהו אחר.

אבל נוריס וסולוויי מציינים עוד משהו חשוב, משהו שאיננו קשור להצלחה או לאי-הצלחה של הניסוי. אפילו אם היום מכשירי iPad יקרים, תוך זמן די קצר מחירם, והמחיר של מכשירים דומים, יירד. וכפי שקובעת נוריס, בעתיד הלא רחוק:
in the future all classes will be using iPad-like, mobile learning devices – not paper-based textbooks – for learning.
וזה נכון – עם או בלי נסיויים שתוכננו היטב.

תוויות: ,

את התופעה של תקשוב בחינוך אפשר לסכם במשפט הבא:let's get the ball rolling ואח"כ נבנה את האידאולוגיה וההצדקה... 

התופעה הזאת איננה ייחודית לתקשוב בחינוך. אפשר לחשוב על מקרים רבים שבהם נוהגים לפי "run it up the flagpole and see if anybody salutes". אבל במקרה הזה נדמה לי שנכון יותר לטעון שבחינוך התקשוב הוא טכנולוגיה שמחפשת אידיאולוגיה. מי שרואה את החינוך כהכנה לחיי עבודה כבוגרים ימצא יתרון בתקשוב שעשוי להיות מרכיב חשוב במקצועות רבים בעתיד (ולא רק בעתיד); מי שרואה את החינוך כפתיחת אפשרויות של מימוש היכולות של האדם ימצא בתקשוב פתח להיצע בלתי-מוגבל של גירויים.

שתי הגישות האלו, ועוד רבות נוספות, רואות את אותו המחשב ואת אותו האינטרנט אבל מפרשים את הפוטנציאל (וגם את הסכנות) שלהם אחרת, כל אחת לפי התפיסה והמטרות החינוכיות שלה. נדמה לי שמה שמשותף לכל הגישות היא ההבנה העמוקה שלא מדובר במשהו שטחי, בתוספת נחמדה (או לא כל כך נחמדה) לכיתה המסורתית, אלא במכלול של טכנולוגיות שאם נרצה או לא יחדור לתוך כל היבטי החינוך.

ואחרי שזה יקרה (וזה יקרה) נמשיך לחפש את האידיאולוגיה, אבל לא יהיה כבר צורך בהצדקה.

הוסף תגובה
מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates