הנרי ג'נקינס מלמד באוניברסיטה של דרום קליפורניה (USC), לשם הוא עבר השנה אחרי מספר שנים ב-MIT. לפני שלושה שבועות
הוא דיווח בבלוג שלו שבמסגרת ההוראה שלו ב-USC השנה הוא מלמד, בפעם הראשונה תוך מספר שנים, קורס לסטודנטים לתואר ראשון. ג'נקינס מסביר שבשביל הקורס הזה הוא סרק מאמרים והעלה אותם ל-CMS של הקורס (במקרה הזה, בלקבורד). השיקולים להחלטה הזאת היו בעיקר הרצון לחסוך בנייר ובהוצאות על תדפיסים.
אבל החלטה ניהולית פחות או יותר סתמית (ג'נקינס כמובן איננו הראשון להעדיף מאמרים סרוקים על גבי מודפסים) גוררת אחריה הצורך בהחלטות משמעותיות יותר. ג'נקינס הודיע לסטודנטים שלו שהמבחנים בקורס ייערכו עם ספרים פתוחים, ועם גישה פתוחה לרישומים של הסטודנטים. ואז התעוררה שאלה לא צפוייה (אני מודה שקצת מפתיע שעבור ג'נקינס היתה זאת שאלה חדשה). "ספרי" הקורס היו סרוקים, ונמצאו בתוך המחשבים של הסטודנטים. אי-לכך, סטודנט שאל אם המשמעות של "ספרים פתוחים" היתה גם "מחשב פתוח". ג'נקינס כותב:
I needed time to reflect on this and said I would answer in the next class period. Actually, it took me a few to get back to them with a response. Given this was a class on technology and culture, I decided to use this as a teachable moment.
ג'נקינס הוא אחד החלוצים בתחום של participatory culture, והוא איננו חדש למחשבים ולאינטרנט. ובכל זאת, כאשר הוא התחיל לבחון את האפשרות של מבחן עם "מחשב פתוח", היה קשה לקבוע היכן ה-"פתוח" מסתיים. הרי השימוש במחשב בעת המבחן מאפשר לסטודנטים לחפש מידע בכל מקום ברשת, וגם להעביר מידע ביניהם. ברור שקשה לפקח על מבחן כזה. ובעייתי עוד יותר, במערכת החינוכית הנוכחית, מבחנים אמורים לבדוק את הידיעה של הסטודנט היחיד, ואילו מבחן עם "מחשב פתוח" כבר איננו בודק את היחיד:
But, how would we deal with such an exam in the context of our current grading systems? After all, we still assume that grades measure individual performance and so if we gave group grades, that might prove unsatisfactory to everyone involved. Would students raised in a culture where grades based on individual performance know how to act fairly in a culture where grades were based on group performance?
ג'נקינס שוחח עם הסטודנטים שלו על אפשרויות שונות לעריכת המבחן, אבל נכון לכתיבת המאמרון שלו הוא, והסטודנטים, וגם אנשי מערכות המידע של האוניברסיטה, לא מצאו פתרון משביע רצון. ג'נקינס עצמו מציין שעל אף העובדה שמרצים וסטודנטים בוודאי ירבו להתקל בבעיה הזאת, במסגרת של מערכת החינוך של היום, יתכן שפתרון אמיתי לבעיה איננו אפשרי.
יתכן שהוא צודק. מבחינתי, מה שבמיוחד מעניין כאן הוא האיזון העדין שהתקשוב מפר. כאשר ג'נקינס העלה ל-CMS של הקורס מאמרים לקריאה, הוא בסך הכל ביקש לחסוך בהוצאות נייר וכסף. אבל הוא גילה שדבר גורר דבר, ובסופו של דבר הוא מערער מוסכמות חינוכיות משמעותיות ביותר. יתכן שזה חלק מטבעו של התקשוב.
תוויות: מבחנים
