« לדף הראשי | שוב? » | אכן, גילו » | דווקא עכשיו - אמנויות! » | לא לזאת הכוונה » | כן נאותה, אבל באיזה מחיר? » | למה שלא נצטט אותה? » | הכיוון חיובי, אבל לא ברור שהוא פותר את הבעיה » | דווקא ללמידה כזאת הכוונה » | זאת הזדמנות למידה » | לשנות את המשחק ולוותר על המשחק? » 

יום שני, 23 במאי 2011 

בגלל הרשת, כמובן

בפתיחת מאמרון חדש קתי דייווידסון מצטטת הודעת Twitter חדשה של דנה בויד:
News report sez Internet interferes w/ teen sleep. Duh. So does school. Probably more so. Yet, which one will we try to stop?
יכול להיות שכל תוספת מעל ל-23 המילים האלו מיותרת. ובכל זאת, דייווידסון מוסיפה מעל ל-800 מילים שבהן היא מנסה לבחון למה, אם ניתן לשייך אותו לאינטרנט, כל שינוי בהרגלי התנהגות מוכרים נתפס אצלנו כסכנה לעתיד התרבות כפי שאנחנו מכירים אותה.

המאמרון של דייווידסון וההודעה של בויד נכתבו בהשראת דיווח בעיתונות על פרסום של מחקר של ד"ר קאריס פיצג'רלד, מחקר שעליו פיצג'רלד דיווחה בכנס של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאיים שנערך לפני שבוע. פיצג'רלד מצאה קורלציה בין מספר שעות השינה של נערים לבין פעילויות שונות. לפי דיווח באתר האינטרנט של Time Magazine:
... video gaming and Internet use were associated with less sleep among teens, but TV watching was linked to slightly increased time in bed.
ומה ניתן להסיק מזה? למען האמת, לא הרבה. אני יכול להעיד שקל מאד להרדם מול הטלוויזיה (ואני מניח שעוד יותר קל אם צופים מהמיטה). לעומת זאת, קל להתפס במשחק מחשב ולהמשיך לשחק עד אשר שוכחים שהזמן עובר. אם כך, הקשר שפיצג'רלד מצאה הוא דווקא די צפוי. וכמו שבויד מדגישה, האינטרנט ומשחקי מחשב אינם העיסוקים היחידים שפוגעים בשינה. (אנחנו קוראים שלבני נוער מומלצות תשע שעות שינה בלילה. אולי זה המספר המומלץ, אבל לפי הכתבה ב-Time רק כ-10% מכלל בני הנוער מגיעים למספר הזה.) פיצג'רלד עצמה מדגישה שהמחקר שלה איננו מזהה סיבתיות – יתכן, למשל, שנערים שישנים פחות גם נמשכים יותר למשחקי מחשב, למשל.

דייוודסון קובלת על כך שאנחנו מזדרזים למצוא אשם באינטרנט לתופעות שאינן שונות במיוחד ממה שהכרנו לפני שבכלל ידענו מה זה דואר אלקטרוני:
My main gripe is that so many "studies" of Internet use and youth are from this odd "impersonal" point of view that feels as if it doesn't belong to a person. These studies sound as if written by people who were never young. Don't they remember what it was like being young? Or were researchers all tossed out of the womb at age 50, deprived of anything like youth themselves, and forever more critical of those who are young?
לארי מאגיד מעיר משהו דומה בנוגע לבריונות ברשת. בהופינגטון פוסט השבוע מאגיד כותב:
I've been working in the field of Internet safety for 17 years, and the deeper I get into it, the more I realize that Internet safety for kids and teens isn't about the Internet or really even about safety.
מאגיד מכיר בכך שלבריונות ברשת מאפיינים ייחודיים לרשת, אבל הוא מדגיש שעל פי רוב בריונות היא בריונות, ללא קשר לזירה שבה היא מתרחשת.

אני מבין את התגובות של בויד ושל דייוודסון (ושל מאגיד). מדהים כיצד תוספת קטנה של מילים כמו "אינטרנט", או "פייסבוק", או "משחק מחשב" לדיווח שבוקשי ראוי לאזכור בעמוד האחרון של העיתון הופכת אותו לתופעה שזוכה לכותרות באותיות של קידוש לבנה. חבל שכאשר סוף סוף מתרשמים שהרשת באמת נעשית לחלק אינטגראלי מהיום-יום שלנו, ושאין כבר סיבה להתרגש ממנה, אנחנו מגלים שיש עדיין אלה שמתעקשים לראות אותה כפלנטה אחרת.

תוויות:

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates