החינוך היום מתקרב למימוש החזון של מכשיר דיגיטאלי לכל תלמיד. פרויקטים של 1:1 נפוצים במקומות רבים, וגם גישת ה-BYOD חודרת יותר ויותר לתוך בתי הספר. כל עוד האפשרות של כלי דיגיטאלי בידי כל תלמיד לא היתה ממש ישימה, לא היה משנה כיצד בחרנו לכנות את הלמידה שנגזרת ממנה. יש שהשתמשו ב-"אישי", ואחרים שהעדיפו "פרטי", ואחרים שדיברו על "מותאם אישית". המילים הן פחות או יותר נרדפות, וכל אחד רשאי לבחור את המונח שנראה לו. אבל עם הזמן מילים שתחילה לא היו בהכרח טעונות במשמעות ספציפית מקבלות משמעות ייחודית.
כך קורה באנגלית עובר המילים "personalized" ו-"individualized" – מילים שעל פניהן אינן שונות בהרבה זו מזו, אבל עם הזמן זוכות למשמעויות שונות מאד בסביבה החינוכית. הבדלי המשמעות האלה מתחדדים במאמרון חדש של קרל פיש. פיש מדווח על הרצאה של יונג ז'או (Yong Zhao) בה הוא נכח לפני כשבועיים. פיש כותב:
But there was one idea that stuck with me. This is from my notes so may not be a perfect quote, but should be pretty close:
We should be striving for personalized learning, not individualized learning. Individualized learning is a different approach toward the same goal.
This is something I think I've been trying to get my head around for a while now, but he succinctly captured it in two sentences. A lot of the affordances of technology can be applied to either of those approaches, personalized or individualized. I've typically used some form of "personal" when I talk about this, but I've also typically equated it with "individualized." Dr. Zhao points out the flaw in that equation and I think it's important for me - and others - to recognize it.
פיש מציין שבאופן כללי הוא נוטה לערבב בין שתי המילים, ואפשר להבין למה. על הנייר, יש מידה לא קטנה של חפיפה בין השתיים. ההבחנה ביניהן איננה חדה. נדמה לי שכך גם בעברית. אפשר לתרגם את שתי המילים "מותאם אישית". אבל גם אם על הנייר (או על הצג) ההבדל איננו חד משמעי, במרחב החינוכי הן מתארות מציאות לימודית שונה.
כאשר ז'או משתמש ב-"personalized" הוא מתכוון למצב שבו לתלמיד מידה גדולה של אוטונומיה בקביעת הלמידה שלו – לא רק מבחינת הקצב, אלא גם, ובעיקר, לגבי התכנים שהוא מבקש ללמוד. לעומת זאת, "individualized" מתייחסת למצב שבו בסופו של תהליך כל תלמיד אמור לרכוש את אותו הידע, כאשר התוצאה האחידה הזאת מושגת על ידי התאמת תכני הלימוד לקצב הלמידה, ויכולות נוספות, של התלמיד.
התקשוב, כמובן, יכול לשרת את שתי המטרות, ומפני שיש חפיפה מסויימת בין השתיים, קל מאד לטשטש את ההבדלים. אבל אם לפני עשור אפשר היה לחשוב שהתקשוב יסייע ליותר "personalization", היום הדגש הוא לכיוון ה-"individualization" כפי שז'או ופיש מבינים אותה. כלים כמו טבלט ה-Amplify מבית היוצר של רופרט מורדוק הופכים את הטבלט הפתוח לכלי שעוקב אחר התלמיד וקובע את קצב ה-"התקדמות" שלו. פיש איננו שולל לחלוטין את כיוון ה-"individualization", אבל הוא חושש:
While I do think that's marginally better than the current approach (standardized approaches to a standardized end), I worry that much of the promise I see will be directed toward an end that is detrimental for our students.
אם נצליח לחדד את ההבדלים בין שתי המונחים, ואת הגישות השונות שהן מבטאות, אפשר לקוות שבעזרת התקשוב נוכל להעלות את החינוך שוב בכיוון ה-"personalized". למרבה הצער, נכון להיום מדובר בחתירה נגד הזרם.
תוויות: כלים אישיים
