ביומיים האחרונים
עיתונים בארה"ב
מדווחים על סגירת inBloom. מדובר בארגון ללא מטרות רווח שביקש לצבור מידע רב אודות מיליוני תלמידים ברחבי ארה"ב. מגמת האיסוף האדיר הזה היתה לנתח כיצד התלמידים לומדים על מנת לאפשר התאמה אישית של חומרי הלימוד, וקצב הלמידה, עבור כל תלמיד ותלמיד. כך קיוו שניתן יהיה להבטיח שכל תלמיד יצליח בלימודיו. מאז הקמת הארגון לפני שנתיים inBloom קיבל עשרות מיליוני דולרים מהקרן של ביל גייטס, ותורמים אחרים. תחילה מדינות רבות הצטרפו למיזם והבטיחו שנתוני תלמידיהם יוכנסו למאגר המידע שנבנה. אבל התעוררו חששות רבות לגבי אבטחת המידע, וכלפי הדרכים השונות שאולי ישתמשו בו, והמדינות נטשו את הפרויקט. כאשר בתחילת החודש מדינת ניו יורק פרשה מהפרויקט, הוחלט לסגור את הפרויקט כולו.
מרבית הביקורת כלפי inBloom התמקדה בחשש שהמידע הרב שנצבר על התלמידים עלול להגיע לידיים זרות שרוצות להרוויח מהשימוש בו. רבים הביעו את התחושה שעל אף העובדה ש-inBloom היה ארגון ללא מטרות רווח, גורמים אחרים שחמדו את המידע לצרכים עסקיים יוכלו להגיע אליו. באווירה שנוצרה בארה"ב בעקבות חשיפת פרשת ה-NSA ואיסוף מידע רב אודות אזרחים שם, גדלה הדאגה לפגיעה בפרטיות. לבסוף זה כנראה מה שהכריע את inBloom. בעת כתיבת המאמרון הזה מכתב ממנכ"ל inBloom מופיע ב
דף הראשי של אתר הארגון. הוא מסביר שהארגון דווקא פיתח אמצעים להגנת המידע, והוא מביע צער שהחששות כלפי שימוש לרעה של המידע הכריעו יוזמה מבטיחה. הוא מוסיף:
The use of technology to tailor instruction for individual students is still an emerging concept and inBloom provides a technical solution that has never been seen before. As a result, it has been the subject of mischaracterizations and a lightning rod for misdirected criticism.
מבחינתי האישית, אינני מזיל דמעה על סגירת inBloom. אני סבור שבהחלט מדובר בנצחון לפרטיות – מונח שבעידן הרשתות החברתיות אולי מאד מעורפל, אבל עדיין חשוב בחיינו. אבל מבחינה חינוכית נדמה לי שהפרטיות איננה הנושא החשוב בכל הסיפור הזה. אני יותר מודאג מהמטרה שמנכ"ל החברה מתאר כמגמה חיובית – "the use of technology to tailor instruction for individual students". ל-"חזון" הזה שורשים עוד בשנות ה-50', בקופסאות של סקינר שלכאורה התאימו את תכני הלימוד לקצב האישי של כל תלמיד, וכמובן גם הכתיבו מה כל תלמיד צריך ללמוד. התפיסה החינוכית שעומדת בבסיס ההתאמה האישית הזאת רואה בתלמיד היחיד כלי ריק שצריכים למלא בידע, כאשר הטכנולוגיה משכללת את תהליך המילוי. אין כאן גילוי, אין כאן הבנייה, וגם אין למידה שיתופית שבה תלמידים פועלים יחד על מנת להבין טוב יותר את עולמם. יש כאן בסך הכל ייעול ההוראה המסורתית בעזרת הטכנולוגיה.
חשוב להוסיף שיותר ויותר היבטים של החברה שלנו רואים בנתונים (data) המפתח כמעט לכל דבר. רבים חושבים שאם נוכל לאסוף מספיק נתונים נוכל, באופן פלאי, לפתור כמעט כל בעיה. וכך גם בחינוך – התקווה הגדולה של רבים מקברניטי החינוך כלפי התקשוב היום היא שבאמצעותו ניתן לנתח כמות אדירה של נתונים, וכך לשכלל ולייעל את ההוראה. יש כאן חיבור בין תפיסה חינוכית מיושנת לבין אמצעים תקשוביים חדישים. והקורבן עשוי להיות החינוך. סגירת inBloom היא נצחון לפרטיות, אבל למרבה הצער, התפיסה החינוכית שהניעה אותו עוד תמשיך להרים את ראשה.
