« לדף הראשי | ככה לא בונים הבחנה » | יש נתונים ... ויש נתונים » | כל התשובות נכונות, אבל ... » | חזון בלהות » | אז מה באמת המורה עושה? » | אני, כנראה, לא הבנתי משהו » | קצת איזון לא יכול להזיק ... אבל אנא, לא יותר מדי » | ושוב, הדבר הגדול הבא? » | בשבח הבוץ » | היו זמנים? » 

יום שישי, 31 באוקטובר 2014 

הוספת מרובה, לא הוספת

לפני עשרה ימים הפתעה נעימה הופיעה בקורא ה-RSS שלי – Artichoke פרסמה מאמרון חדש. Artichoke הוא שם הרשת של פאם הוק, אשת חינוך ניו זילנדית בעלת עין ייחודית בנוגע לתקשוב בחינוך וסגנון כתיבה ייחודית שהופכות את קריאת הדברים שהיא כותבת לתענוג מחשבתית ולשונית כחאד. תמיד אהבתי לקרוא את המאמרונים שלה, אבל עברו שנתיים וחצי מאז מאמרונה האחרון, וחצי שנה בין המאמרון ההוא לזה שקדם לו. היה לי ברור שהבלוג שלה כבר איננו במרכז העשייה שלה. קישרתי כאן לדברים שהיא כתבה מספר פעמים, אבל הפעם האחרונה שעשיתי זאת היתה לפני חמש שנים. הבנתי שעלי להשלים עם העובדה שהיא לא מפרסמת הרבה. לאור זה, הופעת מאמרון חדש היתה ממש בשורה משמחת.

אני מודה שטיפה התאכזבתי כאשר גיליתי שהמאמרון עצמו הוא בסך הכל מבוא קצר לאוסף מאמרונים של אנשים אחרים סביב מונחים נפוצים בתחום החינוך היום. אבל האכזבה הזאת התפוגגה כאשר הבנתי שמטרת האוסף היא לחדור מעבר לז'רגון הנפוץ ולהאיר את המונחים האלה באור קצת פחות יומרני. במבוא שלה Artichoke כותבת:
We are reckless jargon users in education. Just ask anyone coming out of your local supermarket what they think “effective pedagogies” or “student agency” means.

Jargon is used to: exclude; disguise; imply expertise; and to market product. No one benefits when words are used to divide and confuse.
כקורא סידרתי בתחום התקשוב החינוכי אני יכול להעיד שהקביעה שלה קולעת מאד לבעיה בקהילה שלנו, ולכן כל נסיון לטפל בה מאד מבורכות. נדמה לי שהאוסף של Artichoke הוא צעד חשוב, ומהנה, בכיוון הזה. שני מאמרונים במיוחד מצאו חן בעיני.

וונדי קופוד, מנהלת בית ספר בניו זילנד, כותבת על הנטייה להוסיף "e" לפני כל מונח כדי להפוך אותו לחלק מהעולם המתוקשב. היא שואלת אם הלמידה נעשית אחרת כאשר מוסיפים את האות הזאת לפניה. היא מוכנה להסכים שלפני מספר שנים התוספת עזרה לנו לזהות מערך שלם של טכנולוגיות חדשות בחינוך, אבל היום ה-"חדש" נעשה לחלק אינטגראלי מבית הספר:
I would argue that the addition of the ‘e’ to e-learning/e-learners is now unhelpful as it perpetuates a notion that there is an important difference between these words and the words learning/learners. We learn with or without the ‘e’, and to survive in and contribute to New Zealand society today without the ‘e’ would be a challenge.

So why was the ‘e’ added in the first place? Possibly to emphasise that a change had occurred in our ways of working, but as we know there is nothing new about change – rock, slate, blackboard, paper, screens, touch screens, voice activated screens, augmented glasses... – except that now the speed is phenomenal and requires a learner mind-set to keep up. We know today that learning might happen anywhere, any time, any place, with anyone, and that it is not just about ‘learning stuff’.
בצורה דומה, ריצ'רד וולס, רכז תקשוב בבית ספר ניו זילנדי, מהרהר על אפיון הכלים שבהם עובדים בבית הספר ככלים של המאה ה-21 או "מודרניים". בדומה לקופוד, המאמרון שלו מבקש להעיר שההגדרות האלו מיותרות. זה בא לביטוי באופן ברור באחת מכותרות המשנה של המאמרון שלו:
Digital Learning Tools and Modern learning technologies
בעיניו, אם בעבר התוספות של "דיגיטאלי" ושל "מודרני" ביטאו משהו חשוב, היום הן מיותרות. זאת ועוד: וולס משתמש במונח "ילידים דיגיטאליים" שכבר ידוע לשמצה, אבל הוא מסביר שהמשמעות האמיתית של המונח איננה שילדים שנולדים לתוך הדיגיטאליות מבינים באופן טבעי טוב יותר כיצד להשתמש בכלים האלה, אלא רק שהדיגיטאליות איננה מרשימה אותם באופן מיוחד, והם מביעים את אותה מידה של התעניינות (או של העדר התעניינות) כלפי הדיגיטאלי והלא-דיגיטאלי. הוא מסכם עם עובדה בסיסית – האחיזה בכלי דיגיטאלי איננה בהכרח מובילה ללמידה:
I can tell you one fact and that is that learning does not happen just because you’re holding a device or connected to the internet. In fact the reasons why successful deeper learning takes place have never changed, regardless of our rush to be excited about the web, social media and iPads. Young people don’t want to do everything on devices but do have experiences or witness examples daily of their effectiveness for communication, active learning and creativity output. Young people understand digital tools as a constant option on a Smörgåsbord of numerous tools to carry out all sorts of tasks both in life and for learning. All tools offer potential, the trick is to keep an open mind and not treat one tool differently based on one’s own skill set or experience.
אפשר, כמובן, להגיב שמסקנה כזאת מובנת מאליה, אבל אני חושש שהמרדף המתמשך אחרי כלים ויישומים חדשים מעיד על כך שרבים מאיתנו ממענים להפנים אותה. הסרת תארים כמו "דיגיטאלי" ו-"מודרני" מלפני מילים כמו "כלים" ו-"למידה" יכולה להזכיר לנו שאין בתארים האלה שום קסם. טוב שוולס מציין זאת.

ואי-אפשר לסיים בלי תוספת אישית מהעבר שכבר מתחיל להיות רחוק. עוד בימים שפעלתי במסגרת המחלקה לסביבות למידה חדשניות של האגף לחינוך יסודי הרבו לשאול אותי מה המטרה של המחלקה שלנו. תמיד השבתי שהמטרה היא להפסיק להתקיים. כבר אז ייחלתי ליום שבו ה-"חדשני" יוכר כ-"יום-יומי", ולא נרגיש שיש צורך להתמקד בסוג מסויים של אמצעי למידה, או להפריד בין הדיגיטאלי לבין כל כלי אחר. יתכן שבתקופה ההיא היה עדיין מוקדם ליישום התקווה הזאת. היום נדמה לי שאין תירוץ, ואי יישומה עשוי להזיק יותר מאשר להועיל.

תוויות:

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates