האם באמת מישהו מתכוון לקרוא את הטקסט?
ואחרי הקדמה כזאת די הגיוני שמי שאולי קורא את המאמרון הזה יצפה שיופיע כאן איזה "ובכל זאת...". ואכן ... עוד מעט.
לאחרונה יצא לי לצלול לתוך קורס של Coursera בעברית – שירה עברית מודרנית. הקורס הסתיים לפני כחצי שנה, אבל חומרי הקורס עדיין זמינים למי שנרשם לקרוס (גם אחרי הסיום הפורמלי). דווקא הסידור הזה מאד מבורך. אני נכנסתי לקורס כדי לעזור לידידה בשנות ה-80 לחייה שהצפייה בסידרת הרצאות בנושא השירה העברית מקנה לה שעות רבות של עניין וגם של הנאה. ללא ספק זאת אחת היתרונות של קורסי MOOC, ויש בוודאי גמלאים רבים שמנצלים משאבים מהסוג הזה.
במקרה הספציפי הזה הקורס מחולק ל-14 יחידות עם בין ארבע לשמונה הרצאות מוקלטות (לרוב באורך של בין עשר דקות לחצי שעה) בכל יחידה. וכיאה לקורס MOOC של Coursera, המרצה הוא מומחה – במקרה הזה, אריאל הירשפלד. ברוב המכריע של ההרצאות רואים את הירשפלד מרצה מול המצלמה, אם כי כאשר הוא קורא שירים מילות השיר מופיעות על המסך ואפילו נגללות עם הקריאה בצורה אסתטית. האיכות גבוהה. אמנם יש כאן רק מעט (מעט מאד) יותר מאשר הרצאה פרונטאלית, אבל בהחלט מדובר בהפקה מושקעת.
לא הופתעתי לראות שההשתתפות בפורומים, שמלכתחילה לא היתה רבה, הלכה והתמעטה עד שנדמה לי שבחצי השני של יחידות הקורס בכלל לא נפתחו פורומים. אם הניחוש שלי שאחוז נכבד של המשתתפים בקורס (לא מצאתי מספר) היו גמלאים, על פי רוב הם שמחו לצפות בהרצאות ולא התכוונו להיות פעילים בפורומים. בפורומים מצאתי מספר תלונות על בעיות טכניות שלא זכו לטיפול, ועל העדרות של עוזרי ההוראה. יתכן שהתלונות האלו היו מוצדקות (ואם כן, אולי הביקורת בהמשך איננה מספיק חריפה). אבל שוב, סביר להניח שחלק גדול מהמשתתפים שמחו על האפשרות לצפות בהרצאה מעניינת מהבית והסתדרו אם מה שהיה, ולא היתה להם סיבה להעיר על בעיות.
אבל בשלב הזה מותר כבר לשאול: מה קרה ל-"ובכל זאת" שהובטח כבר בסיום הפיסקה הראשונה?".
נכון לסוף 2013 Coursera הצליחה לגייס $85 מיליון. בשנתיים מאז הסכום הזה המשיך לתפוח. אינני יודע לאן כל הכסף הזה הולך. ברור לי שהחברה זקוקה לתשתיות טכנולוגיות כבדות, ואלו עולות כסף. עד לפני כשנה וחצי עבדו ב-Coursera מעל 120 אנשים, ואני מקווה שהעובדים האלה קיבלו משכורות שכיבדו את מאמציהם. סביר מאד להניח שעבודתם היתה טובה ומקצועית. ולמה אני מציין את כל זה? בנוסף לסרטוני ההרצאות של אריאל הירשפלד בקורס (סרטונים שיתכן שהוכנו על ידי האוניברסיטה העברית ללא השתתפות של Coursera) נמצאים בקורס בערך עשרים קבצי PDF – מאמרים וקבצי שירים שמתלווים להרצאות. כאשר צופים בסרטונים בקורס מתרשמים שמדובר בקורס מושקע. אבל כאשר פותחים את קבצי ה-PDF מתרשמים שבוני הקורס העבירו ערימה של ספרים לפקיד זוטר והנחו אותו להניח אותם על מכונת צילום ולהעביר דפים ו... זהו. איכות קבצי הצילומים מעידה על זלזול. אפילו במאמץ פוטושופי קטן אפשר היה לנקות את הצילומים ולשפר את המראה שלהם (שלא לדבר על לסדר אותם כך שהקורא לא יצטרך לסובב כמעט כל קובץ). אני בטוח שמהסכומים הענקיים ש-Coursera גייס אפשר היה להקדיש טיפת כסף למשכורת של מספר שעות עבודה כדי לעצב חוברת קריאה מכובדת.
וזה מחייב אותנו לשאול למה זה לא נעשה. יתכן שבסך הכל מדובר בזלזול, אבל אם כך בכל זאת קשה להסביר למה מנהלי Coursera כן משקיעים במשאבים כמו סרטוני ההרצאות (שוב, אם זה אכן הם שמפיקים את הסרטונים האלה). אני מודה שאינני יודע את הסיבה. אם זאת, אני נוטה לחשוב שב-Coursera משוכנעים שקבצי הקריאה פשוט מיותרים. הם יודעים שמעטים באמת משתתפים בקורס באופן פעיל ושהרוב המכריע של הנרשמים שמחים להסתפק בצפייה פסיבית בסרטונים. פלח האוכלוסייה שצפויה להשתתף בקורס בעברית על שירה עברית מודרנית מעוניין בהרצאה טובה כתחליף לתכנית טלוויזיה בנאלית, אבל עדיין מדובר בסוג של בידור. ולכן אין טעם ש-Coursera ישקיעו אפילו את המאמץ הקטן כדי להפיק חוברת שראויה לקריאה. מאד יכול להיות שהם צודקים. אבל תהיה זאת טעות גדולה מאד להקפיד את עתיד ההשכלה בידי חברה שכך מחליטה לעשות.
