« לדף הראשי | האם בהכרח בסדר עולה? » | סימן מעודד » | מילים גבוהות ... וגם גרעין של אמת » | איך שדיון מתגלגל » | היכן שכואב? » | עוד מיומנות שלא נצטרך ללמד? » | כשהם יהיו מוכנים? » | מהו, בימינו, טקסט? » | הרהור על סדר העדיפויות של מורים » | תהליך - ולא רק תוצר » 

יום שלישי, 11 במרץ 2008 

מייחלים ל-"משעמם"

לפני שבועיים קליי שירקי דיווח בבלוג שלו על הופעת הספר החדש שלו (לפני שבוע ציינתי כאן שאני מאד מעוניין לקרוא אותו). במאמרון שבו הוא הודיע על הופעת הספר הוא כתב:
It is also post-utopian (I assume that the coming changes are both good and bad) and written from the point of view I have adopted from my students, namely that the internet is now boring, and the key question is what we are going to do with it.
המשפט הזה תפס אותי, ומיד העתקתי ושמרתי אותו. דרושה מנה גדולה של העזה, שלא לדבר על תבונה, לציין שהיום האינטרנט כבר משעמם - ובהמשך להסביר שדווקא השעמום הזה הוא אשר עושה אותו לכל כך מעניין וחשוב. אבל למרות שהעתקתי את המשפט, לא ידעתי מה לעשות איתו. לא היה לי ברור איך הוא צריך לבוא לביטוי בסביבה החינוכית. היום, טום הופמן, בבלוג שלו, עזר לי להבין.

הופמן, שיש לו כבר עותק של הספר, מצטט קטע (אינני יודע מאיזה דף) שהוא בעצם הרחבה של ההערה הקצרה של שירקי בבלוג שלו:
Communication tools don't get socially interesting until they get technologically boring. The invention of a tool doesn't create change; it has to have been around long enough that most of society is using it. It's when a technology becomes normal, then ubiquitous, and finally so pervasive as to be invisible, that the really profound changes happen, and for young people today, our new social tools have passed normal and are heading to ubiquitous, and invisible is coming.
הופמן מסביר שהמשמעות של "משעמם" בסביבה החינוכית היא מצב שבו המורים, התלמידים, ובתי הספר פשוט מוצפים בכמה שיותר מחשבים זולים שיאפשרו לכולם להתייחס אל הטכנולוגיה כמובנת מאליה:
The problem is, this cuts against the conventional wisdom about how to do computing in schools, which is to have an ambitious, expensive program front loaded with professional development, aiming to meet short term goals. I've long argued that we would be better off aiming for inexpensive, sustainable, ubiquitous computing that is sufficiently cheap that it doesn't carry significant short-term performance pressures.
הוא מדגיש:
A teacher must feel that the computers are here, they work, and they aren't going away, ever. EVER.
יכול להיות שיש כאן הגזמה. הרי קשה להשתחרר מההרגשה שבלי הדרכה נאותה, בלי תוכניות התערבות, בלי הציוד החדיש ביותר שיאפשר לנו ליישם את התוכניות הראוותניות ביותר, אי אפשר להטמיע את המחשב ואת האינטרנט לתוך המערכת החינוכית. אבל ככל שנסתכל על הציוד הזה כמשהו חדשני ועתידני, במקום פשוט להכיר בעובדה שהוא כאן ושצריכים להשתמש בו כל יום, כחלק אינטגראלי מכל שיעור ונושא, לא נגיע למצב הרצוי באמת של "משעמם", מצב שבו נוכל לגלות את היכולות האמיתיות של הטכנולוגיה.

תוויות: , ,

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates