« לדף הראשי | כולנו יודעים את זה, אבל ... האמנם? » | לכבוד החג - דוגמה מעודדת » | מעולם לא מאוחר מדי לקצת מידענות » | גם במתמטיקה יש יצירתיות » | על עיסוק לילי במידענות, ועל זיהוי "האויב" » | במקום להחרים, לנצל בשיעור! » | תמיד למדנו עם "חומרי גלם" » | נמשל (אולי) מנושא אחר » | כן לזכויות יוצרים ... אבל גם לזכויות המשתמשים » | וכמובן שהטכנולוגיה אשמה » 

יום חמישי, 24 באפריל 2008 

קריאה - סגנונות רבים לה

דרך דיווח של דייוויד וורליק על הרצאה של איאן ג'וקס בכנס בוונקובר שבקנדה, חזרתי למאמר קלאסי של ג'ייקוב נילסון מלפני שנתיים. בהרצאה שעליה וורליק מדווח, ג'וקס מתייחס לדרך הקריאה של בני נוער לעומת דרך הקריאה של מבוגרים. (באופן כללי דבריו של ג'וקס נראים כמבוססים על ההבחנה בין ילידים דיגיטליים ומהגרים דיגיטליים של מארק פרנסקי ועל ה-"עובדה" שהמוח של הילידים מתפקד בצורה שונה באופן משמעותי מהמוח של המהגרים. כבר מספר פעמים בעבר ציינתי שלדעתי ההבחנה הזאת חסרת שחר.) וורליק, שהכין את המאמרון תוך כדי האזנה לג'וקס, כותב:
Jukes is sharing some very interesting information about reading, that we (oldsters) typically read in a “Z” pattern. Our youngsters read in an “F” pattern.
כדי לבסס את הטענה הזאת הוא מקשר אותנו למאמר של נילסן שבו אפשר ללמוד על תבניות הקריאה האלה.

אינני יודע אצל מי הטעות כאן, אצל וורליק או אצל ג'וקס, אבל נילסן איננו טוען שסגנונות הקריאה האלה שייכים לדורות שונים. הוא טוען שהמחקר שלו מראה שהקריאה ברשת, בכל הגילאים, מתרחשת לפי התבנית המתוארת באות "F". הכוונה היא שכאשר אנחנו קוראים על הרשת אנחנו מתרכזים תחילה בראש הטקסט, קופצים קצת כלפי מטה וקוראים עוד קצת, ואת יתר הטקסט בדף סורקים רק ברפרוף. מהמחקר שהוא ערך, נילסן מסיק שאם אנחנו רוצים שהמבקרים באתר שלנו באמת "יקראו" את מה שמופיע בו, עלינו לרכז את המידע החשוב בשתי הפיסקאות הראשונות ולהשתמש בהרבה כותרות משנה ובולטים שהם "כבדים" במידע שאנחנו רוצים למסור.

הנחת היסוד של נילסן היא שהמבקר באינטרנט איננו קורא טקסט עד הסוף, אלא מחפש את המידע הרלוונטי לו. אצל נילסן, המבקר באינטרנט תמיד ממהר ואיננו רוצה לבזבז זמן עם מידע שאיננו חשוב. נילסן איננו כותב על הסביבה החינוכית, או עבורה, אלא לקהל שרוצה לייעל את המסחר ברשת. לאור זה, איננו צריכים להיות מופתעים שבמהלך המאמר שלו הוא משתמש כמעט באופן בלעדי (22 פעמים) במונח "users". רק ארבע פעמים במאמר הוא משתמש בתיאורים אחרים - שלוש פעמים הוא כותב "people", ופעם אחת, בדיון על המשמעות של המחקר, הוא כותב על "potential customers".

אני יכול להבין שחומרי למידה (גם מודפסים, וגם על הרשת) עשויים להשתכלל אם הכנתם תיקח בחשבון את דרכי הקריאה של הקהל הפוטנציאלי שלהם. אבל לפחות שתי בעיות עולות מהמאמרון של וורליק.

נדמה לי שללא קשר לקריאה בדף המודפס או בדף שמופיע ברשת, קיימים סגנונות קריאה שונים שהם מתאימים לצרכים שונים. יש טקסטים שבהם כל מילה חשובה, ואילו טקסטים אחרים שמזמינים, אפילו דורשים, קריאה מרפרפת. במקום ליישר קו עם סגנון קריאה מסויים מפני שהוא נפוץ היום, החינוך צריך להכשיר תלמידים לקרוא בסגנונות שונים, ולהיות מסוגלים לדעת מתי סגנון מסויים עדיף או רצוי. אין שום פסול בקריאה לפי תבנית ה-"F", אבל ספק אם יהיה כדאי לנו לקרוא רומן לפי התבנית הזאת.

לצערי, הבעיה השנייה מעיקה הרבה יותר. בסוף המאמרון שלו וורליק אמנם מציין:
The key question is, "How does this information affect how and what we teach?"
אבל הרבה יותר חשוב לשאול כיצד קרה שאנשי חינוך בחרו להעתיק נתון מעולם המסחר ולהלביש אותו לתוך עולם החינוך? מה זה אומר על אותם אנשי חינוך שבמקום להעזר בחומר מחקרי רב על דרכי הלמידה של בני אדם, נראים כל כך צמאים להתבסס על מסקנות מתחום כל כך שונה, ומ-"מחקר" כל כך מפוקפק? אני בטוח שיש אנשי חינוך הסבורים שהמטרה של החינוך היא להכשיר דור חדש של צרכנים, אבל מותר לקוות שמדובר במיעוט מאד קטן.

תוויות:

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates