« לדף הראשי | כנס מו"ח 2008 - הרהור אישי (דיווח מס' 1) » | כנס מו"ח 2008 - נסיון לדווח (דיווח מס' 2) » | כנס מו"ח 2008 – הזעקה (דיווח מס' 3) » | פרספקטיבה היסטורית מעוררת מחשבה » | שבועיים שקטים מדי » | קריאה - סגנונות רבים לה » | כולנו יודעים את זה, אבל ... האמנם? » | לכבוד החג - דוגמה מעודדת » | מעולם לא מאוחר מדי לקצת מידענות » | גם במתמטיקה יש יצירתיות » 

יום שישי, 2 במאי 2008 

בחינוך החיפוש עדיף על האופטימיזציה

אני מודה שאני מתייחס בספקנות רבה לנסיונות לתרגם מונחים מעולם השיווק לתוך עולם החינוך. קשה לי להבין מה מערכת שמטרתה היא פיתוח אדם עצמאי, משכיל וערכי אמורה לקחת ממערכת שמטרתה היא לשכנע אנשים לקנות משהו. לכן, תמיד צורם לי כאשר אנשי חינוך מתלהבים מאלמנטים השייכים לעולם השיווק.

לטעמי, ג'ודי בראק, שבבלוג שלה מרבה לדווח על דרכים ראויות לשימוש בטלפונים סלולאריים בתהליכי למידה, גם נוטה להתלהב יתר על המידה מהאמצעים השיווקיים הטמונים בכלים אינטרנטיים וניידים. לפני שלושה שבועות היא פרסמה מאמר באתר שלה בו היא טוענת שהחינוך צריך לאמץ אמצעים של Search Engine Optimization – התאמה של מקורות דיגיטאליים לדרכי העבודה של מנוע חיפוש - כך שהמנועים יימצאו ביתר קלות את החומרים החינוכיים האיכותיים שיכולים להופיע ברשת. למרות שעל פניו הרעיון נראה הגיוני, נדמה לי שכאשר היא מנסה להסביר כיצד התהליך הזה צריך להתרחש בחינוך, משהו משתבש, בגדול.

בארק מתחילה בתיאור "היסטורי" קצר – עם המעבר ממקורות מודפסים למקורות דיגיטאליים, ועם הצורך לבנות אמצעים לאיתור המקורות האלה. היא מדגישה שאם לא נוכל למצוא חומרים חינוכיים טובים שנמצאים אי-שם ברשת, לא נוכל להשתמש בהם.

עד כאן הכל נראה די הגיוני, וגם מוכר. אבל בראק רוצה לשכנע אותנו שאנחנו צריכים לאמץ שיטות של Search Engine Optimization (SEO), ועל מנת לעשות את זה, נדמה לי שהיא צריכה לסלף את ההיסטוריה. היא כותבת:
It is fair to generalize that most of the content that established education has digitized since the mid-1990s has been kept closed.
לדעתי, ספק אם באמת הכללה כזאת היא הוגנת. כבר עם תחילת ה-WWW חומרים חינוכיים איכותיים זרמו לרשת. אוניברסיטאות ומוזיאונים העלו לאתרים שלהם חומרים רבים, ולא היה קשה להגיע אליהם. קטלוגים חינוכיים רבים נבנו שהכילו קישורים לאתרים מצויינים. בנוסף, אנשי חינוך רבים הבינו ש-"חומרים חינוכיים" אינם בהכרח חומרים שבאים ממקורות חינוכיים מוסמכים, והם למדו להשתמש במגוון רחב של מקורות כעזרי למידה יעילים. בראק, אגב, כנראה יודעת שמה שהיא כותבת איננו מדוייק. הרי לקראת סוף המאמר שלה, תוך כדי הסבר על אמצעי ה-SEO שהם, בעיניה, יעילים ודרושים היום, היא מציינת:
By tagging and linking the Net resources they respect, academic experts create findable patterns that underlie online educational resources of the future. (Actually, this has been happening in a small way for years.)
במילים אחרות, למרות הטענה שהרוב נשמר כ-"סגור", כבר שנים שמסגרות חינוכיות כן מעלות חומרים שהם נגישים. נדמה לי שהסתירה כאן נובעת מכך שבראק כל כך משתוקקת לאמץ משהו מעולם השיווק עד שהיא צריכה להתעלם מהעובדה שהחינוך כבר היה שם – אולי עוד לפני השיווק.

מנועי חיפוש משתכללים כמעט מידי יום. כתוצאה מכך, לרוב נעשה יותר ויותר קל למצוא משהו שהוא דומה למה שאנחנו רוצים למצוא. אבל בגלל זה ה-SEO הופך לתחום מאד תחרותי – הרי כאשר ההיצע רב כל כך, וכאשר קל כל כך למצוא משהו, חברה שרוצה לשווק את המוצר שלה צריכה לדאוג לכך שהמוצר לא יהיה רק בין תוצאות החיפוש, אלא הראשון מבין התוצאות. המטרה של ה-SEO איננה לסלול דרך ישירה יותר למלוא החומרים האיכותיים, אלא ליצור מצב שבו המוצר של חברה אחת תזכה לדירוג גבוה יותר בתוצאות של מנועי החיפוש. קשה לי להבין את הקשר בין זה לבין החינוך.

אבל אולי עוד יותר מוזר במאמר של בראק הוא השיבוש בין המערכות. בראק עורכת השוואה בין החינוך לבין השיווק, ובהשוואה הזאת, ידה של השיווק יוצאת על העליונה:
One way educators have responded to the Net is by expecting teachers and students to become expert searchers. This is an opposite approach to what commerce did in seeing to it that its customers could find what they are looking for. If the commerce sector had taken the sort of approach education did, sellers would be teaching the customers how to find products to buy.
אין ספק שנכון להיום מורים ותלמידים אינם מחפשי מידע מדופלמים. המיומנות הזאת עדיין לא הוטמעה בהצלחה – לא אצל תלמידים, ולא אצל מורים. אבל בכל זאת נראה לי כהרבה יותר כדאי (שלא לדבר על "חינוכי") לעזור לתלמידים (וכן, גם למורים) לדעת לערוך חיפוש מושכל מאשר להשקיע מאמצים ב-SEO. משווקים אינם מנסים ללמד לקוחות כיצד "למצוא מוצרים לקנות" מפני שהם מעדיפים לצמצם את האפשרויות של הלקוחות. הם מקווים שאם הם יצליחו לתפוס את העין של הלקוח (והרי ידוע שמעט מאד אנשים בודקים אפילו את הדף השני של תוצאות של חיפוש) הם יוכלו גם למכור. לעומת זאת, החינוך צריך לעודד את החיפוש המושכל, ואת היכולת לבחון את תוצאות החיפוש לא לפי הדירוג שלהן אלא לפי מידת התאמתן לצרכים של המחפש.

יש סיבות רבות לבוא בביקורת כלפי מערכת חינוך שאיננה מצליחה להטמיע מיומנויות מידעניות. אבל בוודאי עדיפה מערכת שמנסה לעשות את זה ונכשלת, מאשר מערכת שתחשוב ששיטות של אופטימיזציה הלקוחות מעולם השיווק מתאימות לה.

תוויות: ,

היי ג'יי זוהי הכתובת של הבלוג שלי אני אשמח אם תוכל להפנות אותי לבלוגים נוספים בנושא חינוך מהארץ ולא מחו"ל. תודה תמר.

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=526148

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates