« לדף הראשי | אל מעבר לוויכוח על נייר מול רשת » | נסיון נועז בטקסט דיגיטאלי » | עוד סקר על כתיבה, ואולי אותן השאלות » | בחינוך החיפוש עדיף על האופטימיזציה » | כנס מו"ח 2008 - הרהור אישי (דיווח מס' 1) » | כנס מו"ח 2008 - נסיון לדווח (דיווח מס' 2) » | כנס מו"ח 2008 – הזעקה (דיווח מס' 3) » | פרספקטיבה היסטורית מעוררת מחשבה » | שבועיים שקטים מדי » | קריאה - סגנונות רבים לה » 

יום שישי, 9 במאי 2008 

הישחקו הנערים לפנינו?

כמו בוודאי רבים אחרים, פעמים רבות בעבר קבלתי על כך שבחינוך לא מפתחים משחקי מחשב שיכולים ללמד סוגיות מתוכנית הלימודים. לא התכוונתי, כמובן, ל-"משחקים" שמאמנים תלמידים בתרגילי חשבון, או שנותנים משוב סתמי ("תשובה נכונה! – כמה שאתה מוכשר") כאשר התלמיד גורר את המילה הנכונה לתוך משבצת ריקה. המוני משחקים כאלה קיימים, וסביר להניח שלא מעט מורים עדיין זוכים לכמה דקות של שקט בכיתה כאשר הם שולחים תלמידים לפינת המחשב "לשחק". במהלך השנים הזדמן לי להציץ לתוך התכולה של מחשבים רבים בכיתות ובחדרי מחשבים בבתי ספר, וראיתי די הרבה משחקים שניסו לנצל את היכולת של המחשב כדי לכאורה להנעים את הלמידה על התלמידים. אבל עברו שנים רבות מאז שראיתי תלמידים שבאמת שיחקו בהם.

אבל שוב, לא זאת היתה הכוונה. כאשר הבעתי את התקווה שמשחקי מחשב יחדרו לתוך בית הספר, לא התכוונתי למשחקים כאלה. חלמתי על משחקי תפקידים מבוססים על רעיון כמו The Sims, שדרכם תלמידים יוכלו ללמוד על חיי היום-יום של תקופות היסטוריות, או גירסאות של משחקים כמו The Incredible Machine שיאפשרו בניית עצמים מורכבים, אבל יהיו גם מוגבלים על ידי חוקים פיסיקאליים וימחישו אותם.

לכאורה הדבר הגיוני. אם שוב ושוב אנחנו קוראים גם עד כמה שמשחקי מחשב מצליחים לתפוס אנשים ולעורר את התעניינותם, ברור שבחינוך נרצה משהו דומה. אבל משום מה, משחקים לשוק הבידור ממשיכים להשתכלל ולעלות באיכות ובביצועים שלהם, ואילו המשחקים בשוק החינוכי נשארים רחוק מאחור, תקועים בשטנץ של משחקי זכרון ודומיהם. לפני מספר ימים סלביה מרטינז פרסמה מאמרון בבלוג של GenYES בו היא מסבירה למה איננו יכולים לצפות למשהו אחר. הסיבה, לדבריה, די פשוטה – למפתחי המשחקים פשוט לא כדאי להשקיע את המאמץ. היא מציינת שהפיתוח של המשחק הפופולארי Grand Theft Auto IV דרש כאלף עובדים וכ-100 מיליון דולר. מרטינז מביאה מספר חישובים אפשריים של פיתוח לשוק החינוכי ומגיעה למסקנה עגומה:
Even with these wild claims and ridiculously optimistic estimates, the BEST you could do is generate sales of about a million dollars, not even enough to pay the production costs of one mediocre game.
מספר נקודות חשובות עולות בתגובות למאמרון של מרטינז. קורא אחד מדגיש שהשאלה איננה כיצד נוכל לבנות משחקים לחינוך שיעמדו על אותה רמה של משחקים בידוריים, אלא:
The lessons educators can learn from video games is not how to create one or even how to implement an existing one in the classroom, but may reside in the design of games. What aspects of the gaming experience engage the player? Extrapolating those aspects and adapting them to learning experiences might improve the engagement level students struggle with in classrooms.
אפשר להסכים שזאת בהחלט שאלה שנוגעת ביסוד החינוך. גם אם התפקיד של המורה איננו לבדר את התלמיד, לעבוד עליו, או לרמות אותו, כך שהוא לא יידע שהוא בעצם לומד, יש בוודאי הרבה שאנחנו, אנשי חינוך, יכולים ללמוד מהבנייה ומהעיצוב של המשחקים האלה.

אבל אנחנו חייבים להיות ערים לעוד נקודה. גם אם החישובים של מרטינז משכנעים, ההצלחה של המשחקים האלה בכל זאת מעוררת קנאה, ורצון להפוך משחקים בידוריים למשחקים לימודיים שישרתו את תוכנית הלימודים של בית הספר. אבל עלינו לשאול עד כמה חיקוי של משחקים כאלה בחינוך הוא באמת דבר רצוי. אנחנו אמנם חיים בתקופה של טשטוש גבולות – ההפרדה בין הכיתה ולבין הבית איננה כל כך ברורה כמו פעם. אבל ספק אם החינוך יכול לסגל לעצמו כל דבר שמצליח מחוץ לבית הספר, ולצפות שזה יצליח גם בתוכו. קיימים כבר מספר עדויות לכך שתלמידים שמרגישים שבית הספר חודר לתוך תחום הרשתות החברתיות שלהם מגיבים בקריאות נוסח "get out of my facebook", וסביר להניח שהם עשויים להגיב בצורה דומה כאשר בית הספר יזמין אותם ללמוד ממשחקים "חינוכיים".

תוויות:

מעצם מהותם, קיים קושי רב ביכולתם של משחקים ממוחשבים להתמודד עם האתגרים החינוכיים שאנחנו מעוניינים בהם. נכון שקיימת סיבה כלכלית אבל הסיבה המהותית יותר היא שמשחקים ממוחשבים מתמקדים בעצם המשחק עצמו, כולל הפעלולים, התלבושות, הרקעים ועוד. לכן, הלימוד באמצעותם ייראה מלאכותי במקרה הטוב ומנותק במקרה הגרוע. לעומת זאת, אני רואה (וגם מתנסה) בשימוש בכלים ממוחשבים של ווב 2 שקיים בהם פוטנציאל רב ללמידה מבחינת הגדלת המעורבות של תלמידים בתהליך הלמידה ומבחינות אחרות. אחד מיתרונותיהם הוא שהם פתוחים ומאפשרים הלבשה של תכנים חינוכיים רבים עליהם, ולא סגורים כמו משחקים ממוחשבים. אחד מהם הוא wis.dm בכתובת http://wis.dm(שבעבר גם הצגתי אותו באדיורשת). הוא מאפשר שיח בין אנשים על סוגיות שונות ויש בו כדי לשמש למשל לתרגול של מיומנויות טיעון, מיומנויות רטוריות, מיומנויות שפה שונות ועוד ועוד. הבעיה היחידה איתו היא שהוא מלווה בפרסומות, דבר בעייתי מבחינת מערכות ממוסדות אולם אני סבור שגם מערכות ממוסדות חייבות להשתחרר מהפחד שלהן מאתרים מסחריים ובכל מה שנלווה להן ולו משום שבמילא התלמידים מתנסים בהם השכם והערב גם כשמונעים אותם מהם בבית הספר.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates